שאלות

[my truth]

שאלות

1.מתי זה "בסדר" לכעוס? להעלב? להרגיש רגשות שליליים? למשל: כשמישהו אומר משהו מרושע על מישהו אחר, סתם כך, זה מכעיס, ומעליב. או כשנעזבים ללא הסבר, או כשהתנהגות רשלנית של מישהו אחר פוגעת בך. וכו'.. 2.מצד אחד יש מודעות גדולה לתדמית שאנו יוצרים באמצעות התנהגויות מסויימות שלנו מצד שני יש לי את הצורך ללכת עם האמת שלי שלפעמים עלולה ליצור תדמית שלילית. איך פותרים את הקונפליקט הזה? 3.יש ימים כייפיים של המון עשייה והמון תשומת לב, ויש ימים של בדידות וחוסר מעש, מן נדנדה רגשית כזו איך מתאזנים? רעיונות?

 

[בדיחהקוסמית]

תשובות שלי לעצמי ../images/Emo12.gif

1. זה תמיד בסדר לכעוס, להיעלב, להרגיש כל דבר. אם נחליט שהרגש הוא רע וצריך להימנע ממנו בכל מחיר, אז זאת שליליות בריבית

אם כבר בא הרגש והוא קיים, עדיף להרגיש אותו כולו. אבל ככל שמרגישים יותר שליליות מכל סוג שהוא, זה פוגע בנו ובאחרים גם כן אם נפעל בהתאם לשליליות. אז מה לעשות? לטווח הארוך אפשר לפתח מודעות רגשית וזיהוי (בעצם אי-הזדהות עם) של הרגש. בהדרגה מחזקים את יכולת הבחירה שלנו איך להגיב לרגש בפעולה בונה/נייטרלית, ואחר כך גם איך לזהות מצבים בהם היינו תמיד כועסים/נפגעים ולראות שלא חייבים להרגיש רע. לזה גם תעזור הבנה של העולם (כולל אנשים אחרים - למה הם כמו שהם ולמה הם פוגעים) והבנה של עצמי (למה אני מגיב, למה אני נפגע) לעומק. אני/אחרים זה בעצם שני צדדים של אותו מטבע האישיות. בטרנספורמציה הזאת מקבלים את זה שמותר להרגיש הכל, אבל כבר איך צורך או חובה. 2. צריך להחליט כמה התדמית חשובה לנו, וכמה יש שליטה עליה. לפעמים התדמית היא חיונית, נגיד במסגרת העבודה, במסגרת יחסים עם אנשים אחרים. לפעמים היא סתם לא חשובה אובייקטיבית. אבל תמיד התדמית חשובה בעינינו, למרות שהיא קיימת רק בראש שלנו ובראש של אחרים, ואולי אפילו אנחנו לא יודעים שיש פער בין התדמית בעיני עצמנו לתדמית בעיני אחרים (האם את באמת יודעת איך אחרים תופסים אותך?) הקונפליקט יפסיק להתקיים אם התדמית תפסיק לשחק תפקיד. אם אהיה מי שאני ואתן לאחרים למלא את תפקידם כשופטי אופי אם הם רוצים בכך. הקונפליקט יגדל אם נותנים לו עוד דלק - ואז האני מתחיל להסס בכל פעולה שהוא עושה במקום לזרום עם מי שהוא כבר עכשיו. את יכולה ללכת עם האמת שלך, וכך להתנהג, בעקבות זאת תיווצר אצלך תדמית עצמית של "אמיתית" ובעיני אחרים גם עשויה להיווצר התדמית של "זאתי היא אמיתית". ואם בכל זאת נוצרה אצל מישהו תדמית שלילית זה בגלל שהוא רואה בך משהו שלילי בכל מקרה, השלילי הוא בפנים אצלו, איך לך שליטה באמת על זה. 3. ימים של הרבה וימים של מעט, נשמע דווקא מאוזן לאורך זמן? אולי הם קיימים בדיוק בשביל לאזן? אבל אם את מרגישה ממש נדנדה באנרגיות וברגש שמפריעה, אפשר בימים אנרגטיים דווקא להקדיש זמן להרפיה ומנוחה, ובימים של כלום דווקא לדחוף את עצמך החוצה לעשות משהו פיזי בכוונה. יחד עם זאת, אם ההפרעה היא רק בתפיסה שלך "איך זה צריך להיות", אז תנסי להנות גם מאותם ימים של לבד וכלום ותראי אם הבעיה היתה רק בתפיסה. איך?

 

[my truth]

היי

1. באיזשהו ספר שקראתי המחבר הסיק שכדי להתגבר על פרידה מאהוב צריך להתמודד עם מספר רגשות פחד כעס עצב וצער זאת אומרת שבעצם לא כדאי להדחיק את הרגשות וזה בעצם משהו שאתה גם אומר. מצד שני, יש את הגישה שאומרת אל תחשבי שלילי, למה את כועסת, הרי זה היה צפוי, הרי הוא אדם כזה... למשל.. או למה את עצובה.. הרי כל החיים לפניך... או למה את פוחדת.. הרי אין סיכוי שתישארי לבד.. ויש אינספור דרכים שאני יכולה "לשכנע עצמי" להתגבר על הרגשות שאני מרגישה. ואני מבינה את מה שאתה אומר אבל איך מחברים את שת הגישות יחד. או יותר נכון אם אתה יכול לתת דוגמא למה שעובר לך בראש במקרה כזה.....? 2. יוצא לי לפעמים להסס בבחירה שלי איך להתנהג... נניח אני לא רוצה שיחשבו עליי משהו אחד, מצד שני אין לי כח ל"הצגות" האלה ואני רוצה להיות מי שאני ושיקבלו אותי אותי כמו שאני אבל אני יודעת שיש לזה מחיר. ותדמית לדעתי היא חשובה קח למשל רופא מאוד מרושל, תתן לו לטפל בך? קח למשל מורה-מדריך עם תדמית של מתהולל תתן לו לחנך?? זה נכון שיש המון אנשים שנותנית הזדמנות שניה אבל מה עם אותם אנשים שחשובים לך ולא נותנים הזדמנות שניה? אני בד"כ הולכת עם האמת שלי אבל לפעמים אני אומרת לעצמי מה שאני לא אשחק לפי כללי המשחק או למה שלא אלמד אותם ואשחק על פיהם? אני חושבת שאני מפסידה כך כמה דברים שאני רוצה להשיג.. 3. לפעמים אני מרגישה עשייה גדולה והנאה גדולה ואהבה גדולה מבחוץ ויש ימים שאני מרגישה שאף אחד לא מתעניין בי ושאני בטלנית. וזה ברמות של וואוו או אף אחד לא מתעניין בי...וזה די מדהים אותי לאחרונה איך יום אחד אני יכולה להרגיש כ"כ טוב, ויום אחר להרגיש רע. וקצת קשה לי לחשוב איזו גישה אני יכולה לאמץ... כדי שזה לא יהיה כך. עם ימים אנרגטיים אין בעיה, אבל עם ימים של כלום אולי אני אנסה באמת לדחוף את עצמי לעשות משהו למרות שזו בדיוק הבעיה של ימים כאלו שאני לא מצליחה לדחוף עצמי לעשות כלום. תודה על התגובה. היא מאוד גדושת רעיונות כך שאני בטח עוד אתעמק בה.

 

[בדיחהקוסמית]

הציטוט שלך

מהספר אומר הכל... קשה לי לשים את האצבע ולתת איזה משפט חכם שפתאום יסדר לך הכל בראש ובלב כבמטה קסם

הדרך היא.. דרך... מסע... והיא לא שכנוע עצמי שכלי, ולא הדחקה, ולא הבנה רציונלית בלבד. היא עוברת בעיקר בהתבוננות פנימית מתמידה על "מי אני" ו"איך הדברים עובדים בתוכי" ומה זה בעצם "טוב לי/רע לי" אם יש כזה דבר. עד אשר באמת יש לך בחירה אם להיפגע או לא, אין לך יותר היסוס ולפעמים תעבדי עם התדמית וכללי המשחק ולפעמים לא אבל תמיד ב-easy בלי קונפליקט, וגם בימים שוממים לבד יהיה לך סבבה בעשיית כלום. זאת התוצאה, התוצאה היא הציטוט שלך - החיים רק מחכים לנו. דוגמה שלי הייתי מאוד עצוב וכואב וכבול בעבר. אבל החלטתי להיכנס לזה עד הסוף, להרגיש את זה קודם כל, להיות עם העצב והבכי והכאב וכל מה שמתלווה לזה, שמרגיש "רע" בעצם. לא התנגדתי וזה בא חזק. לפעמים המחשבות היו עוד יותר מלבות את הרגשות האלה, כך שמתי לב. אבל אחרי כל הרגשה עמוקה של הכאב במשך זמן מסוים, היה שחרור זמני. לפעמים היה נדמה שאין לזה סוף, כי הייתי כל כך בתוך הכאב, שלא ראיתי שום דבר אחר. ככה זה כשאנחנו 100% עושים משהו או חווים משהו, הוא נהיה כל מה שיש. כל מה שעשיתי היה להרגיש, אבל לא לפעול החוצה מתוך זה. רק להיות בזה וזה עובר בסוף, זה מתנקה עוד קצת ועוד קצת. היתה לי ההבנה השכלית שבעצם לא רצו לפגוע בי, הדברים קרו כפי שהיו צריכים לקרות, והכל בסדר, והעבר כבר עבר, וצריך לעזוב אותו שם. אבל זה לא עוזר לכשעצמו. זה רק עזר לא ללבות שוב ושוב את האש של הפגיעה, עם עוד זכרונות, עוד מחשבות סרק, עוד שאלות חסרות תשובה. ויתרתי בהדרגה על המחשבות האלה, והתרכזתי רק בהרגשה הכואבת שנשארה. עד שהכאב נהיה פשוט אנרגיה, או אובייקט, או חלק ממני שהכלתי. עד שראיתי שאני זה לא הכאב - זאת הבנה חוויתית, הכאב בתוכי אבל הוא מין תבנית אנרגיה כזאת שנוצרת כתוצאה מהבן אדם שאני ומהתנאים הסביבתיים, וזה טבעי, וזה בסדר שזה קרה. אבל אפשר לוותר, אפשר לשחרר. זה פשוט נושר בסוף, השריפה נגרמת לבד.

השריפה האמיתית היא הבעירה של החיים בתוכנו, שהיא זרימת אנרגיה חופשית. לפי הראייה שלי, מה שצריך בשביל לחוש ולחיות את הבעירה הזאת זה להשתחרר מכל התפיסות והתבניות שאומרות לנו "יש בעיות" "נפגעתי" "רע לי" "אני צריך את זה בשביל להיות מאושר". להדחיק יהיה בדיוק מנוגד לכך, כי קודם כל צריך לחיות את הקיים, לא משנה מהו, בשביל להסתכל עליו בבהירות.

 

[בדיחהקוסמית]

נגרמת->נגמרת חחחחחחח

יופי של שפה יש לנו...

 

[אופיפה]

רגשות שליליים..

אני מצטטת משהו שמישהו כתב בפורם סמוך: הפילוסוף הצרפתי,מונטין,דגל בסיסמא -אין אדם נפגע כל כך ע"י מה שמתרחש כמו שהוא נפגע ע"י מה שהוא חושב(מפרש) על מה שמתרחש. זאת אומרת שאת הרגשות השליליים את יוצרת בעצמך. ברגע שתכירי בזה שזו בחירה שלך אם ליצר את הרגשות האלה( ובהנחה שאת מסכימה שרגשות שליליים לא מוסיפים לך בריאות, בלשון המעטה) אז תוכלי לאטל לאט ללמוד לפתח שליטה על זה. מאחלת לך המון שמחה ומחשבות חיוביות וכח לשמור את הראש תמיד למעלה. (ביחוד ראש כזה יפה כמו בתמונה שלך..)

 

[my truth]

שלום אופיפה

קודם כל תודה על תגובתך. לגבי הנושא של להיפגע, אני מכירה את העיקרון של "להיפגע זו בחירה שלך" ורוב הזמן בוחרת שלא להעלב, או בוחרת לפרש את הדברים בצורה חיובית. בכל מקרה אני אתן לך דוגמא ותגידי לי מה עובר לך בראש , כשאת בוחרת שלא להעלב או לכעוס במצב הזה: 1. כמה חברה נפגשים, לא מכירים אחד את השני. מישהי מצלמת שתי בנות . כמה דקות אחרי, אני קולטת את זו שצילמה מראה לאחד הבחורים את התמונות והוא זורק: "דבר כזה אפילו פוטושופ לא יכול לסדר....." ואת הבחורה מופתעת מאוד ונרעשת מאוד מהתגובה שלו. אותי זה הרגיז. למה לזרוק הערות כאלה? מה הן נותנות? את האנשים אתה בקושי מכיר? למה יש לדבר בצורה כזו? 2. בחור ובחורה, מכירים. תמיד מחמיא לה ואומר שהיה שמח לצאת איתה. היא לא היתה מעוניינת.נשארו ידידים. לאחר תקופה מסויימת הבחור מתחיל עם הבחורה מתנשק איתה נשיקות ארוכות. היא נענית. זה קורה במשך שתי פגישות נוספות, בלי סקס רק נשיקות ארוכות. בפגישה השלישית הוא אומר לה שהוא לא רוצה שהיא תיפגע והוא רוצה להפסיק עם זה. והוא לא רוצה משהו מעבר לזה. זה לא מרגיז? זו היתה הרגשה של "סטירת לחי". והאמת, עכשיו שאני כותבת את זה, וקוראת מה כתבתי זה יכול להראות מאוד ילדותי, אולי קצת טיפשי להתעסק ולהתעמק בזה..... אבל עדיין מאוד מרגיז!!!!! למה זה מרגיז אותי כ"כ? ואיזה גישה אני יכולה לאמץ כדי שדברים כאלה לא ירגיזו אותי???

 

[אופיפה]

my truth יקרה..

לכולנו קורים דברים מרגיזים מעליבים וכיוצ"ב. השאלה היא איך אנחנו בוחרים ( ואני מדגישה ב ו ח ר י ם!) להגיב. אני בוחרת כמה שפחות להתרגז ולהעלב. ולמה זה מצליח לי בדרך כלל ( בכל אופן הרבה יותר מפעם..) ? כי אני יודעת איזה נזק אני גורמת לעצמי כשאני נפגעת ומתרגזת. ולא רק זה, אני גם גורמת נזק לאנשים שאיתי בקשר.( ודרך אגב אני לא מסכימה פה עם מה שנאמר לגבי צורך בכעס על הילדים כדי לשים גבולות. כעס הוא הפתרון הקל אולי, למרות שלפעמים הוא מביא לתוצאה הפוכה ממה שרצינו. בכל מקרה הוא הרסני לדעתי.) בקיצור הגישה שלי היא פשוט בשניה שמשהו לא נעים קורה, אני מזכירה לעצמי מה חשוב לי באמת ואיפה אני צריכה להחזיק את הראש שלי(בכיוון למעלה תמיד) ואז לא שווה לי להתרגז או להפגע. כשמישהו שלא מכירים עושה דברים לא נעימים זה פחות בעייתי. כשזה מישהו שאנחנו איתו בקשר. זה יותר קשה. אבל אפשר להשתמש בעקרון המראה. אני מסתכלת על הבן אדם שמולי בתור מראה. זאת אומרת שהתגובות שלו והמעשים שלו בעצם נותנים לי מידע על הקשר ביננו. זו בעצם צורת הסתכלות על זוג על שנינו כמערכת ולא עלי ועליו בנפרד. ואז אני רואה אם המערכת מתפקדת טוב או לא. ואני במקום להפגע ממנו לומדת מהמידע שקבלתי ומחליטה מה לעשות כדי לשנות את המצב לטובה. מקווה שזה מובן. בכל מקרה שיהיה לך רק טוב.

 

[jongler]

תשובות שעולות מעצמנו

מדיטציה יכולה לתת מענה לכל השאלות טכניקות מדיטציה אמיתיות ולא דימיון מודרך! לא פעם אחת אלא תרגול שיגרתי יום יומי. בהצלחה בכל דרך שתבחרי

 

[my truth]

תודה

 

[hilabarak]

ראשית אין בסדר או לא בסדר

יש "מה משרת אותך ?". אני אייצג שלושה מקרים דווקא בהורות : 1. כהורה אני אומר לך שלפעמים חייבים לכעוס על ילד, אחרת הוא עובר גבולות. 2. לפעמים הורה כועס על ילד רק כי ההורה מותש ואז נשאלת השאלה, האם עדיף שההורה "יבלע" את הכעס שעלול להתפרץ כמחלה, או פשוט להתפרץ על הילד ולפרוק קצת ? מי יודע ? רק האדם עצמו ? 3. ולפעמים אתה כועס סתם ללא תכלית וזה חסר תועלת. בקיצור רגש שלילי "נמדד" בתועלת הכללית שלו. ככל שהאדם יותר מודע לעצמו הוא צריך פחות להשתמש ברגשות שליליים ובכלל הוא גם יודע יותר טוב מתי להשתמש בהם. שנית החיים נועדו לאיזון בין האמת שלך לבין האמת של הקהילה. אדם יכול לפרוץ את האמת של הקהילה בכוח כמו גלילאו ששילם בחייו כמדומני. והאדם יכול לאט ובזהירות כמו גנדי (ההודי). אני מעדיף לשמור על האמת שלי כמו גנדי, בזהירות ואיזון. לא חייבים כל דקה להודיע לכולם מה אני באמת חושב, מצד שני לאורך ציר הזמן אני עומד על האמת שלי. שלישית, איך מתאזנים ? בדיוק כמו שאדם מצליח בעסקים, הוא מכוון כל כולו להצלחה בעסקים. תכוון את כל כולך לאיזון במקום להצלחה או שקט נפשי או עושר או אושר. פשוט תבדוק מה מאזן אותך, תחת הנחה שאיזון יביא איתו אושר ארוך טווח ויכולת השתכרות גבוהה יותר (הרי ברור שכישורייך יבואו יותר לידי ביטוי אם תישאר מאוזן) וכולי. אם תחפש להיות מאושר, אז הפרת את האיזון. אם תחפש להיות מאוזן, אז האושר יגדל לפי הקיבולת שלך ולא לפי הרצונות שלך להיות מאושר שמפירים את האיזון שלך.