אמביוולנטיות
New member
שאלות
כתבתי פה לפני כמה זמן הודעה חד פעמית. והלכתי. ההודעה הזאת הולכת להיות דומה. גם הפעם אשאל שאלות ואחריהן סביר להניח שאחזור לשקט של העולם שלי.
אז אפתח ואגיד מראש שאבין אם אף אחת לא תרצה לענות על השאלות, זה כלל לא מובן מאליו להחליט לשתף מישהי זרה בתהליכים האישיים שכל אחת עוברת.
מאז הפעם הקודמת שהייתי פה החלפתי טיפול. זה לא שינה שמיים וארץ, אבל זה נתן לי הזדמנות להתחיל מחדש. רוב הקלפים מונחים כרגע על השולחן. ולי יש את הבחירה איזה קלף לקחת. זה גורם לי לתהות על הבחירות שלכן.
אני כרגע אוכלת. מתפקדת. לא פוצעת. לא מצמצמת. שומרת על ספורט מתון... אפשר לומר שהסימפטומים במצב מאוזן יחסית. אבל מבחינה מחשבתית המחשבות שלי מאוד חולות, ולפעמים אני מרגישה שהן הופכות ליותר חולות ממה שהיו כשהייתי סימפטומית.
אז אני שואלת איך אתן מצליחות (אם בכלל) לגשר על הפער הזה?
אתן מרגישות/מאמינות שלפער הזה יש יכולת להצטמצם?
מי מכן שנמצאת כבר בתהליך החלמה מתקדם...
אלו דברים גילית/הבנת על עצמך שעזרו לך לוותר על החולי?
את מרגישה שויתרת עליו לתמיד? מה מחזיק אותך?
כתבתי פה לפני כמה זמן הודעה חד פעמית. והלכתי. ההודעה הזאת הולכת להיות דומה. גם הפעם אשאל שאלות ואחריהן סביר להניח שאחזור לשקט של העולם שלי.
אז אפתח ואגיד מראש שאבין אם אף אחת לא תרצה לענות על השאלות, זה כלל לא מובן מאליו להחליט לשתף מישהי זרה בתהליכים האישיים שכל אחת עוברת.
מאז הפעם הקודמת שהייתי פה החלפתי טיפול. זה לא שינה שמיים וארץ, אבל זה נתן לי הזדמנות להתחיל מחדש. רוב הקלפים מונחים כרגע על השולחן. ולי יש את הבחירה איזה קלף לקחת. זה גורם לי לתהות על הבחירות שלכן.
אני כרגע אוכלת. מתפקדת. לא פוצעת. לא מצמצמת. שומרת על ספורט מתון... אפשר לומר שהסימפטומים במצב מאוזן יחסית. אבל מבחינה מחשבתית המחשבות שלי מאוד חולות, ולפעמים אני מרגישה שהן הופכות ליותר חולות ממה שהיו כשהייתי סימפטומית.
אז אני שואלת איך אתן מצליחות (אם בכלל) לגשר על הפער הזה?
אתן מרגישות/מאמינות שלפער הזה יש יכולת להצטמצם?
מי מכן שנמצאת כבר בתהליך החלמה מתקדם...
אלו דברים גילית/הבנת על עצמך שעזרו לך לוותר על החולי?
את מרגישה שויתרת עליו לתמיד? מה מחזיק אותך?