בית ספר לדרך הלוחמים
New member
הנהוואל הוא מה שמחוץ לטווח
ההתייחסות. כל דבר שאני יכול להגיד או לחשוב עליו, הוא חלק מהטונאל שלי, או חלק מהטונאל הכללי (של כל בני האדם בתקופה זו של ההיסטוריה). אם אתה יכול להגיד את זה או לחשוב על זה, זה לא נהוואל, אלא חלק מהטונאל. "תן דוגמה למשהו שאי אפשר להתייחס אליו" זה כמו "תן דוגמה למשהו שאי אפשר לתת דוגמה לגביו."
ההתייחסות. כל דבר שאני יכול להגיד או לחשוב עליו, הוא חלק מהטונאל שלי, או חלק מהטונאל הכללי (של כל בני האדם בתקופה זו של ההיסטוריה). אם אתה יכול להגיד את זה או לחשוב על זה, זה לא נהוואל, אלא חלק מהטונאל. "תן דוגמה למשהו שאי אפשר להתייחס אליו" זה כמו "תן דוגמה למשהו שאי אפשר לתת דוגמה לגביו."
שאיפה. ? שאיפה ...זה קטע מוזר. איך אפשר לשאוף למשהו שאנחנו לא מכירים? השאלה הזאת ניצבת בפני כל אדם, כמעט בכל שלבי ההתפתחות שלו. תנו לה תמיד מקום לחיות כל אימת שהיא מתעוררת בכם תנו לה להתקרב... תנו לה להמיס אתכם. היא בדיוק המצפן המורה על הכיוון האמיתי. כשעומדים קצת מול השאלה הזאת ושוהים בקרבה מתבהרת אט אט התמונה שמניעים אותנו ופועלים עלינו שני כוחות שונים ואולי אף מנוגדים. הכוח הראשון הוא הכוח לגלות ולהשיג מין רצון לסדר ולהתאים את הדרך אל המנוחה. באופן פרדוקסאלי, שולט עליו הכוח השכלי שלנו והוא, בשלב ראשוני, יכול להתייחס רק למה שהוא כבר מכיר מראש. כך שמבחינת החלקים הערים במחשבה שלנו העתיד לא קיים, או שהוא מומצא ללא הרף על סמך נתונים שכבר שייכים לעבר. כך שהכוח הזה דוחף אותנו בהתמדה אל מבוי סתום. מנקודה זו, סוגיות כמו "איבוד צורה אנושית" (???!!) נשמעות מרתיעות , תמוהות ובלתי מובנות. (ובצדק..אם נזכור שהמושג שהשכל שלנו מספק על הרעיונות האלו הוא בדיוני לחלוטין!) כך שהייתי אומר.. שהכוח הראשון מציב אותנו מול ה"לא נודע" מהכיוון של חוסר הידיעה! הכוח הזה שם. הוא חשוב. מאוד. הבעיה היא שה"מפקד" עליו , הוא לא מתאים בעליל. הכוח השני הוא ...כוח משיכה בכיוון ההפוך. האמת חיה בתוכנו ושולחת מבפנים גלים של רגש אמיתי בכל הקשור למה נכון ומה לא נכון (אם אפשר לומר את זה כך.) היא קוראת לנו לחזור אל מה שהיינו תמיד אל מי שאנחנו. עכשיו למה אני מספר לכם את זה? ??? כי אל ההכרה שלנו מגיעים "קולות" משני הכיוונים ההפוכים האלו, וכשהם מתערבבים בעולם התיאורטי של המחשבות שלנו... שאלות (או גישות) כמו..האם לאדם חופשי כבר לא אכפת מאף אחד? פתאום כבר לא מובנות מאליהן!! אני אומר את זה ...כי התשובה האמיתית נמצאת וזועקת אצל כל אחד ואחד שנישמתו עדיין פועמת בקירבו. ואולי בגלל זה זה נשמע מוזר שיש מצב שבו לא איכפת מהאחר. הייתי אומר, שרק ! לאדם חופשי יכול להיות באמת איכפת מכל דבר. לא רק שהאיכפתיות עולה ומתעצמת והופכת לאיכפתיות אמיתית, היא גם מלווה ביכולת אמיתית לתת ולהטיב עם הכל. האמת היא שהוא אפילו ..."אסיר עולם" של האיכפתיות הזאת, כי הפעם זהו רצון היקום שפועל דרכו.... (שכן אין דבר יחסי יותר מה"חופש"