שאלות של הורים בטיפולים...

[מעיןבר]

שאלות של הורים בטיפולים...

שאלות של הורים בטיפולים...
אז אחרי כמעט שנה שלי ניסיונות "טבעיים", מחזור מעקב זקיקים ושתי הזרעות שלא צלחו, מתחילות לצוף השאלות של אדוה. אדוה אוטוטו בת 3 ומתחילה להיות מודעת לכל מיני דברים. אנחנו לא אוהבים להסתיר ובטח שלא לשקר לכן כשהיא שואלת אנחנו מספרים לה אנחנו הולכים לרופא. השבוע היא שאלה אם אמא חולה

ואני התחלתי להתלבט איך ומה מסבירים לה. זיו טוען שלא צריך להסביר יותר מדי. היא באמת קטנה ולאור בעיית שמיעה קלה גם יש פיגור קלה בהתפתחות הדיבור שלה. מצד שני, אנחנו נעלמים יותר ויותר "לרופא" ואני לא רוצה שהיא תחשוב שמסתירים ממנה משהו נוראי. זיו טוען שהיא קטנה מדי שזה יקרה, אבל אני לא רגועה. מה דעתכן? איך מתמודדים עם ילדה שהיא קטנה אבל בהחלט מתחילה לגלות ניצני הבנה?

 

[anguly]

זו שאלה קשה

שאלות של הורים בטיפולים...
אז אחרי כמעט שנה שלי ניסיונות "טבעיים", מחזור מעקב זקיקים ושתי הזרעות שלא צלחו, מתחילות לצוף השאלות של אדוה. אדוה אוטוטו בת 3 ומתחילה להיות מודעת לכל מיני דברים. אנחנו לא אוהבים להסתיר ובטח שלא לשקר לכן כשהיא שואלת אנחנו מספרים לה אנחנו הולכים לרופא. השבוע היא שאלה אם אמא חולה

ואני התחלתי להתלבט איך ומה מסבירים לה. זיו טוען שלא צריך להסביר יותר מדי. היא באמת קטנה ולאור בעיית שמיעה קלה גם יש פיגור קלה בהתפתחות הדיבור שלה. מצד שני, אנחנו נעלמים יותר ויותר "לרופא" ואני לא רוצה שהיא תחשוב שמסתירים ממנה משהו נוראי. זיו טוען שהיא קטנה מדי שזה יקרה, אבל אני לא רגועה. מה דעתכן? איך מתמודדים עם ילדה שהיא קטנה אבל בהחלט מתחילה לגלות ניצני הבנה?

זו שאלה קשה
אני אספר ממה שהיה אצלינו. אני חזרתי לטיפולים כשנעה היתה בת שנתיים וחצי. בטיפול הראשון שכלל זריקות - חשבתי שהיא צעירה מדי להיות מעורבת בכל העניין - אז בכל פעם שהייתי צריכה לקבל זריקות הסתגרנו לכמה דקות בחדר. התוצאה היית נוראה - הילדה התחילה עם סיוטים ובכיות בלילה - היא היתה ממש מודאגת ממה שקורה מאחורי הדלת. אחרי כמה ימים החלטתי שזה לא בריא - שהסוד יותר מפחיד מהמציאות. אז הסברתי לה שאמא צריכה לקבל זריקות כדי להיות יותר חזקה, היא שאלה אם זה כואב אמרתי שקצת אבל לא נורא... מאותו יום כבר כמעט 3 שנים היא באה להחזיק לי יד בחיוך לפעמים מביאה לי בובה שלה כדי שיהיה לי יותר קל. הזריקות לא מרגשות אותה בכלל - שגרה. לגבי רופא - לרוב אני לא מדווחת לה - פשוט כי הצורך לא עולה. כלומר רוב הפגישות הן בשעות הבוקר אחרי שהולכים לגן - ככה שזה לא מצריך דיווח מיוחד. בפעמים שזה כן היה בערב כן אמרתי - ובדרך כלל זכיתי לאיזה חפץ קטן שנעה נתנה לי שיהיה לי יותר קל בבדיקה - סיכה/בובה קטנה או משהו כזה. אני לא יכולה להגיד ששגרת טיפולים לא משפיעה עליה - בטוח משפיעה - אבל אני מקווה שבאופן שלא פוגע בה. ולמרות הכל למרות המודעות לכל הזריקות נעה לא יודעת על ה"טיפולים". לא עשיתי את החיבור הזה. החיבור הזה הוא מעמסה רגשית כבדה מאד - של ציפייה ואכזבה. אז נעה יודעת שאמא הולכת לרופא ומקבלת זריקות כדי להיות יותר חזקה. היא כבר ראתה כמה פעמים שלוקחים לי דם - היא אפילו לא ממצמצת. במובן הזה זה אפילו חיובי - היא יודעת שלפעמים צריך לקבל טיפול זריקה בדיקת דם - אפילו שקצת לא נעים ולא כואב. אני בעד להסביר אבל לא את ההסבר האמיתי - לתת הסבר של אמא צריכה להתחזק שיהיה לה יותר כח, לא להגיד שאת חולה ולא להגיד על נושא הטיפולים. זו דעתי כמובן.

 

[מעיןבר]

נגעת בדיוק בנקודה

זו שאלה קשה
אני אספר ממה שהיה אצלינו. אני חזרתי לטיפולים כשנעה היתה בת שנתיים וחצי. בטיפול הראשון שכלל זריקות - חשבתי שהיא צעירה מדי להיות מעורבת בכל העניין - אז בכל פעם שהייתי צריכה לקבל זריקות הסתגרנו לכמה דקות בחדר. התוצאה היית נוראה - הילדה התחילה עם סיוטים ובכיות בלילה - היא היתה ממש מודאגת ממה שקורה מאחורי הדלת. אחרי כמה ימים החלטתי שזה לא בריא - שהסוד יותר מפחיד מהמציאות. אז הסברתי לה שאמא צריכה לקבל זריקות כדי להיות יותר חזקה, היא שאלה אם זה כואב אמרתי שקצת אבל לא נורא... מאותו יום כבר כמעט 3 שנים היא באה להחזיק לי יד בחיוך לפעמים מביאה לי בובה שלה כדי שיהיה לי יותר קל. הזריקות לא מרגשות אותה בכלל - שגרה. לגבי רופא - לרוב אני לא מדווחת לה - פשוט כי הצורך לא עולה. כלומר רוב הפגישות הן בשעות הבוקר אחרי שהולכים לגן - ככה שזה לא מצריך דיווח מיוחד. בפעמים שזה כן היה בערב כן אמרתי - ובדרך כלל זכיתי לאיזה חפץ קטן שנעה נתנה לי שיהיה לי יותר קל בבדיקה - סיכה/בובה קטנה או משהו כזה. אני לא יכולה להגיד ששגרת טיפולים לא משפיעה עליה - בטוח משפיעה - אבל אני מקווה שבאופן שלא פוגע בה. ולמרות הכל למרות המודעות לכל הזריקות נעה לא יודעת על ה"טיפולים". לא עשיתי את החיבור הזה. החיבור הזה הוא מעמסה רגשית כבדה מאד - של ציפייה ואכזבה. אז נעה יודעת שאמא הולכת לרופא ומקבלת זריקות כדי להיות יותר חזקה. היא כבר ראתה כמה פעמים שלוקחים לי דם - היא אפילו לא ממצמצת. במובן הזה זה אפילו חיובי - היא יודעת שלפעמים צריך לקבל טיפול זריקה בדיקת דם - אפילו שקצת לא נעים ולא כואב. אני בעד להסביר אבל לא את ההסבר האמיתי - לתת הסבר של אמא צריכה להתחזק שיהיה לה יותר כח, לא להגיד שאת חולה ולא להגיד על נושא הטיפולים. זו דעתי כמובן.

נגעת בדיוק בנקודה
אני לא רוצה להעמיס עליה את העול של הציפיה והאכזבה שכרוך בטיפולים. מצד שני, להסתרה עלול להיות מחיר כבד. לצערי לרופא אני מגיעה רק בשעות הערב כך שזה לא ניתן להסתרה. מעקבים וכו' שמתרחשים בשעות שהיא בגן - זה כבר הרבה יותר קל. תודה על הרעיונות והטיפים.

 

[valeta]

ולמה לא לומר בפשטות שאמא ואבא רוצים

שאלות של הורים בטיפולים...
אז אחרי כמעט שנה שלי ניסיונות "טבעיים", מחזור מעקב זקיקים ושתי הזרעות שלא צלחו, מתחילות לצוף השאלות של אדוה. אדוה אוטוטו בת 3 ומתחילה להיות מודעת לכל מיני דברים. אנחנו לא אוהבים להסתיר ובטח שלא לשקר לכן כשהיא שואלת אנחנו מספרים לה אנחנו הולכים לרופא. השבוע היא שאלה אם אמא חולה

ואני התחלתי להתלבט איך ומה מסבירים לה. זיו טוען שלא צריך להסביר יותר מדי. היא באמת קטנה ולאור בעיית שמיעה קלה גם יש פיגור קלה בהתפתחות הדיבור שלה. מצד שני, אנחנו נעלמים יותר ויותר "לרופא" ואני לא רוצה שהיא תחשוב שמסתירים ממנה משהו נוראי. זיו טוען שהיא קטנה מדי שזה יקרה, אבל אני לא רגועה. מה דעתכן? איך מתמודדים עם ילדה שהיא קטנה אבל בהחלט מתחילה לגלות ניצני הבנה?

ולמה לא לומר בפשטות שאמא ואבא רוצים
שיהיה עוד ילד במשפחה, שיהיה אח/אחות לאדווה, ובגלל שלאמא קצת קשה להיכנס להריון אז הולכים לרופא כדי שיעזור לה? ככה, בקלות, בלי להסתיר. אם צריך להזריק - אז לידה, ולהגיד שזה טיפה'לה כואב אבל לא נורא... אני בעד לשתף, בהתאם לגיל, לאופי של הילד וכו'.

 

[מעיןבר]

אבל אני לא רוצה להעמיס עליה

ולמה לא לומר בפשטות שאמא ואבא רוצים
שיהיה עוד ילד במשפחה, שיהיה אח/אחות לאדווה, ובגלל שלאמא קצת קשה להיכנס להריון אז הולכים לרופא כדי שיעזור לה? ככה, בקלות, בלי להסתיר. אם צריך להזריק - אז לידה, ולהגיד שזה טיפה'לה כואב אבל לא נורא... אני בעד לשתף, בהתאם לגיל, לאופי של הילד וכו'.

אבל אני לא רוצה להעמיס עליה
עדיין אין לה תחושה של זמן. אני לא רוצה שהיא תצטרך להתמודד עם הקושי של הכשלונות וכו'. אני גם לא רוצה שאלות על תינוקות שמקורן במשהו שאני התחלתי ולא ממנה. לעניין הזריקות וכו' - כרגע עוד לא התחלתי טיפול שכרוך בהזרקה (פרט לפרגניל, שזה ממש פשוט "להעלים"). היא עוד באמת לא ממש מסוגלת להתמודד עם הסוגיה ומצד שני יש ניצני הבנה - אז אני צריכה לתמרן הין הטיפות.

 

[dev]

אני מסכימה איתך, היא קטנה מידי

אבל אני לא רוצה להעמיס עליה
עדיין אין לה תחושה של זמן. אני לא רוצה שהיא תצטרך להתמודד עם הקושי של הכשלונות וכו'. אני גם לא רוצה שאלות על תינוקות שמקורן במשהו שאני התחלתי ולא ממנה. לעניין הזריקות וכו' - כרגע עוד לא התחלתי טיפול שכרוך בהזרקה (פרט לפרגניל, שזה ממש פשוט "להעלים"). היא עוד באמת לא ממש מסוגלת להתמודד עם הסוגיה ומצד שני יש ניצני הבנה - אז אני צריכה לתמרן הין הטיפות.

אני מסכימה איתך, היא קטנה מידי
לעבור תהליכים מורכבים של ציפיה ואכזבה. שלי קצת יותר קטנים, בני שנתיים. את ההזרקות אני עושה אחרי שהם ישנים ובבקרים שאני יוצאת מוקדם אבא שלהם לוקח לגן והם דווקא מתלהבים מזה נורא. לגבי תורים בערב אני פשוט אומרת שאני יוצאת לפגישה, הם מעולם לא שאלו יותר מזה. אני מניחה שככל שהם יגדלו יצוצו יותר שאלות, גם לגבי ההעדריות וההעלמויות שלי וגם לגבי אחים קטנים (או למה כל האמהות בגן בהריון ואני לא..) אני מפחדת מאד מהרגע שזה יקרה ומההתמודדות שלי מולם.

 

[טטפ]

עצה שלי...

שאלות של הורים בטיפולים...
אז אחרי כמעט שנה שלי ניסיונות "טבעיים", מחזור מעקב זקיקים ושתי הזרעות שלא צלחו, מתחילות לצוף השאלות של אדוה. אדוה אוטוטו בת 3 ומתחילה להיות מודעת לכל מיני דברים. אנחנו לא אוהבים להסתיר ובטח שלא לשקר לכן כשהיא שואלת אנחנו מספרים לה אנחנו הולכים לרופא. השבוע היא שאלה אם אמא חולה

ואני התחלתי להתלבט איך ומה מסבירים לה. זיו טוען שלא צריך להסביר יותר מדי. היא באמת קטנה ולאור בעיית שמיעה קלה גם יש פיגור קלה בהתפתחות הדיבור שלה. מצד שני, אנחנו נעלמים יותר ויותר "לרופא" ואני לא רוצה שהיא תחשוב שמסתירים ממנה משהו נוראי. זיו טוען שהיא קטנה מדי שזה יקרה, אבל אני לא רגועה. מה דעתכן? איך מתמודדים עם ילדה שהיא קטנה אבל בהחלט מתחילה לגלות ניצני הבנה?

עצה שלי...
אנחנו בחרנו בדרך של האמת,ואני אסביר,אנחנו זוג דתי ולכל החברים הקרובים כבר היו עוד ילדים... והבן שלנו שהיה כבא בן 3 כל הזמן אמר "אמא, אני רוצה אח או אחות.."חשבנו הרבה מה לעשות עד שבסוף החלטנו להגיד לו בכל פעם שהוא מבקש שיתפלל טוב ובסוף יהיה לו עוד אח או אחות, לגבי הזריקות השתדלנו להזריק אחרי שהוא הלך לישון ולרופא לפעמים לא היתה ברירה ולקחנו ביביסיטר ואמרנו לו שאנחנו הולכים לרופא כדי שיעזור לנו להביא עוד ילד למשפחה... בסוף ב"ה אחרי 4 שנים של טיפולים קשים נולד לנו בן נוסף וכל הזמן הבן הגדול מברך על כך, ולי יש תחושה שהוא מאוד מעריך את זה שהינו אמיתים איתו,כי ככה הוא הרבה יותר מעריך את אחיו הקטן...מאחלת לך המון הצלחה ושיגמר מהר..מהר...