משהי17,בת העשר,ללא ספק בתוך תהליך ההתבגרות
שלה,נמצאת עצמה בעיצומם של שינויים פיזיולוגיים,רגשיים,חברתיים והתלבויות לגבי עצמה וזהותה.במצב כזה שקרים מהסוג שתארת יכולים לשקף גם בלבול במציאות,ואז השקר הוא אחד התוצאות,גם נסיון להתחמק מאחריות שהיא לא יודעת כיצד להתמודד איתה,גם ביטוי לחשש מפני תוצאות של אי עשייה של מה התבקשה,כפי שאת עצמך כתבת שהיא אמרה.בכל מקרה,שקרים בגיל הזה,אינם מעידים על חוסר מוסריות,או על ערכים קלוקלים..אלא בכל מקרה שאת מודעת לכך שהיא משקרת,את יכולה לדבר איתה על כך,לא בסגנון של "למה את משקרת",כי זה יגרום מיד לתגובות התגוננות,אלא לבקש לספר על הארוע..מה היה,מה אמרה,מה הגיבו,,ואיך היא מרגישה לגבי זה.זה עדיף.לגבי אחיך.צר לי לומר,זה סגנון דבור המתאים לנער בגיל ההתבגרות.כך מדברים חבריו,וזו לא שאלה של חוסר טקט,אלא דווקא סוג דיבור "סחבקי".ממליץ לך לקרוא את ספרו המצויין של אבנר זיו "התבגרות",ממנו תוכלי להבין כמה וכמה התנהגויות אופייניות של מתבגרות ומתבגרים.
