powermrecy
New member
שאלות פילוסופיות
אנו שואפים להרגיש חוויות תחושתיות מהחושים שלנו, כדי להגיע דרכן אל הלא מודע ? אנשים רוצים לחדור לפרטיותם של אחרים כדי להתחבא בהם ? - יש דמיון כלשהו בין זה לבין גבר שחשוב לו לחדור לבחורה שלו כדי כי זה הילד שרוצה להתחבא בתוכה (כמו שאימו היתה המחסה) מהקשיים של חייו ? יש משהו בזה ? מדוע קורה להרבה אנשים שהם פשוט סוחבים איתם את הילד של הוריהם ? הייתכן שאנשים שמציגים דיעות עוקצניות, שנואות, מתגרות וכוחניות עושים זאת כדי לבדוק את גבולות המציאות מבחינתם ? ואולי המכורים שביננו גם שותים אלכוהול וסמים מאותה סיבה ? הייתכן שלפעמים אנו מעדיפים להיות עם אנשים שמשרים בנו גישה לחיים שמעולם לא נאמין שהמצפון שלנו יאפשר אותה ? גישה לחיים כמו מימוש פנטזיות שהחברה אוסרת עלינו אותם ? האם לא כדאי כבר להפסיק להעלים את הילדה הקטנה הבוכה שבתוכך שנשארה בוכה בגלל שאבא כמעט הרג את אמא, ובימקום להעלים אותה כדאי לנסות להרגיע אותה ? האם כל הבריחה של הצורך החברתי לחיפוש אחר סקס אחד מהשני הוא לא תירוץ לצורך בנחמה על דברים אחרים לחלוטין שמר גורלנו זרק אותנו לתוך עובדות מוצקות שמולם נשארנו חסרי אונים ? האם אנחנו מוצאים את עצמנו בורחים לריקודים, לסמים, לאלכוהול, מבזבזים את הזמן במפגשים, בהיצמדות ללוז משימות וכו' כי בסופו של דבר אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו ? את מה אנחנו עובדים ומה אנחנו באמת מחפשים כשאנחנו מאוננים ? איזו נחמה אנחנו מחפשים באוננות? מה אנחנו מנסים לרכז לתוך רגעי תחושה חזקים ? את מה נדמה לנו שאנחנו באמת נשיג בחיים כשאנחנו נהנים לצפות באחרים שנהנים מעצמן ? מהי הסוגסטיה שמבלי לשים לב אנחנו פועלים על פיה ומבזבזים את רוב זמננו בחיים בניסיונות להרחיב את דמיוננו אבל לא באמת מרחיבים אותו וסתם בורחים מהזמן כדי לבזבז אותו. מהי הסוגסטיה ? מהי מורה לנו לחפש ?
אנו שואפים להרגיש חוויות תחושתיות מהחושים שלנו, כדי להגיע דרכן אל הלא מודע ? אנשים רוצים לחדור לפרטיותם של אחרים כדי להתחבא בהם ? - יש דמיון כלשהו בין זה לבין גבר שחשוב לו לחדור לבחורה שלו כדי כי זה הילד שרוצה להתחבא בתוכה (כמו שאימו היתה המחסה) מהקשיים של חייו ? יש משהו בזה ? מדוע קורה להרבה אנשים שהם פשוט סוחבים איתם את הילד של הוריהם ? הייתכן שאנשים שמציגים דיעות עוקצניות, שנואות, מתגרות וכוחניות עושים זאת כדי לבדוק את גבולות המציאות מבחינתם ? ואולי המכורים שביננו גם שותים אלכוהול וסמים מאותה סיבה ? הייתכן שלפעמים אנו מעדיפים להיות עם אנשים שמשרים בנו גישה לחיים שמעולם לא נאמין שהמצפון שלנו יאפשר אותה ? גישה לחיים כמו מימוש פנטזיות שהחברה אוסרת עלינו אותם ? האם לא כדאי כבר להפסיק להעלים את הילדה הקטנה הבוכה שבתוכך שנשארה בוכה בגלל שאבא כמעט הרג את אמא, ובימקום להעלים אותה כדאי לנסות להרגיע אותה ? האם כל הבריחה של הצורך החברתי לחיפוש אחר סקס אחד מהשני הוא לא תירוץ לצורך בנחמה על דברים אחרים לחלוטין שמר גורלנו זרק אותנו לתוך עובדות מוצקות שמולם נשארנו חסרי אונים ? האם אנחנו מוצאים את עצמנו בורחים לריקודים, לסמים, לאלכוהול, מבזבזים את הזמן במפגשים, בהיצמדות ללוז משימות וכו' כי בסופו של דבר אנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו ? את מה אנחנו עובדים ומה אנחנו באמת מחפשים כשאנחנו מאוננים ? איזו נחמה אנחנו מחפשים באוננות? מה אנחנו מנסים לרכז לתוך רגעי תחושה חזקים ? את מה נדמה לנו שאנחנו באמת נשיג בחיים כשאנחנו נהנים לצפות באחרים שנהנים מעצמן ? מהי הסוגסטיה שמבלי לשים לב אנחנו פועלים על פיה ומבזבזים את רוב זמננו בחיים בניסיונות להרחיב את דמיוננו אבל לא באמת מרחיבים אותו וסתם בורחים מהזמן כדי לבזבז אותו. מהי הסוגסטיה ? מהי מורה לנו לחפש ?