והרציונל שמאחורי זה
(להבנתי) - המשלוח צריך להיות מכובד, לא מצ'וקמק. לכן המינימום זה שתיים. כמובן, כל המרבה הרי זה משובח, וכל המוסיף מוסיפים לו אזני המן. מה שמזכיר את הדילמה התמידית - האם עדיף לתת מעט להרבה, או הרבה למעט. בכולופן, איך אומר הרמב"ם? מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מלהרבות בסעודתו ובשלוח לריעיו--שאין שם שמחה גדולה ומפוארה, אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמיללים האלו מידמה בשכינה, שנאמר "להחיות רוח שפלים, ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נז,טו).