שאלות על גנים

[אפרתש]

שאלות על גנים

אנחנו רק מתחילים עם הגנים, ורציתי לשמוע קצת מה דעתכם על הגנים שאתם מכירים. הייתם אומרים שהגנים "הרסו" לילד שלכם את הדמיון והיצירתיות? (הרבה אנשים אומרים את זה על בתי הספר, שמעתי לא מעט אנשים שאמרו את זה גם על גנים) הייתם אומרים שבגן הילד פיתח בטחון, או להיפך? בגן הילד נתקל באלימות במידה מוגזמת? (יותר מחטיפות צעצועים סטנדרטיות)

 

[Kalla]

הכל תלוי במסגרת לגופה ובאופי הילד

ולא בעצם המסגרת. צריך לבחור את המסגרת החינוכית בקפידה, כמו שבוחרים מטפלת. להתייעץ עם הורים מנוסים ועם הורים שפוגשים בגן שאליו רושמים. לבוא לבלות לגן ולהתרשם. לדעתי, אם המסגרת טובה ומתאימה, רוב הילדים מתפתחים בה ופורחים בה לא פחות טוב, ומקרים רבים גם יותר טוב, מאשר בבית. בני הבכור היה ב-3 מסגרות שונות לפני שהתחיל את ביה"ס ובאף אחת לא היו בעיות אלימות חמורות, והן בטח לא דיכאו לו את היצירתיות והדמיון - אם כבר, עזרו לפתח אותם. לדעתי ילד מגיל מסוים זקוק לחברה של ילדים, אך לא סתם לשחק איתם בגינה, אלא לעשות איתם דברים כקבוצה, ללמוד להתנהג כחלק מחברה. בגן לומדים המון דברים שקשה אם לא בלתי אפשרי לספק אותם בבית. אז אני לא אומרת גן בכל מחיר ובכל גיל. עד גיל שנתיים לדעתי עדיף בית עם טיפול צמוד של אחד לאחד. אולי יש ילדים סופר רגישים או בעלי צרכים מיוחדים שעדיף להם להיות בבית גם גיל מאוחר יותר. אבל ילד ממוצע, בריא בגופו ובנפשו יכול רק להרוויח במסגרת מתאימה. אצל הבן שלי הזינוק ההתפתחותי בגן היה פשוט עצום ומיידי (התחיל ללכת לראשונה בגיל שנתיים)

 

[עירית ל]

ההבדל בין גן ובית ספר הוא עצום

עוד לא שלחתי ילד לבית ספר, אבל מנסיוני האישי אני יודעת בדיוק מה שם הורס ואיך זה הורס ואין שום אלמנט מסוג זה בגן של בני. אין אלימות מוגזמת בגן. יש שני ילדים (ובמיוחד אחד) מועדים לפורענות והם נמצאים תחת השגחה צמודה יותר. שאר הילדים די עדינים. לגבי ביטחון עצמי/פיתוח שפה/פיתוח מוטוריקה/פיתוח קוגנטיבי אני לא רואה תרומה רבה של הגן, למרות שבטח לא הרס. הגן כן מעשיר מאוד בתכנים ובהתנסויות - סוגי הדבקות, סיפורי חגים, שירים, ריקודים - הרבה יותר ממה שיש בבית. למרות שאני בטוחה שעם מאמץ לא קטן גם בבית אפשר לספק את זה. התרומה העיקרית של הגן זה בתחום היכולות החברתיות. להסתדר עם ילדים, לנהל משא ומתן, לשחק ביחד, לכבד ילד שרוצה לשחק לבד, לחכות לתור שלך, לציית לכללים שמאפשרים חיים ביחד ועוד אלף ואחד ניואנסים. מהתבוננות שלי בגן זה גם הדגש העיקרי של הגננת. בכל פעולה שלה - סתם השגחה על משחק חופשי, הקראת ספר, ארוחת צהרים - יש תשומת לב לנושא החברות.

 

[לאה_מ]

לי יש בסך הכל נסיון חיובי עם גנים.

אני חושבת שבראש ובראשונה צריך לזכור, שהגן ובית הספר לא באים במקום הבית, אלא בנוסף. אני לא שולחת את הילדים שלי לגן תוך מחשבה שהוא יהיה בדיוק כמו הבית. אני שולחת אותם לגן שנראה לי הטוב ביותר עבורם, ומניחה מראש שגם שם יהיו דברים שלא ממש יראו לי, ושאני תמיד אוכל לנסות לתקן בבית. מאידך, אני מרגישה שהילדים שלי יצאו נשכרים מהשהות שלהם בגנים. צריך לזכור גם, שבמשפחה שלנו לפחות - אין ברירה. אני לא אומרת שהגן הוא "רע הכרחי" (כמו שאמרה חתולה שחורה), אלא שעבורי לא ממש היתה אופציה של "לא גן" או "לא בית ספר" (שזו דוקא מחשבה שעולה בי מדי פעם בקשר לעומר). אני לא חושבת שהגנים של ילדי הרסו להם את הדמיון והיצירתיות. חלק מהגנים שלהם אפילו מאד עודד את זה. אז נכון שלא הצלחתי לגמול את הגננת של אורי מלתת לילדים לצייר על "דפי צביעה" (הלא זה ברור שילד בן שנתיים או פחות לא יכול לצבוע, ואז הציור שיש על הדף ממש לא ממלא איזו פונקציה ברורה מבחינתי) - אבל אני באמת לא חושבת שזה כל כך נורא. בגנים שלהם תמיד היו ארגזי תחפושות וחצר גרוטאות הרבה יותר עשירים מאשר בבית. לגבי פיתוח הבטחון - התשובה שלי היא כן לגבי כל הגנים, למעט גן טרום חובה של שירה - אבל זו היתה שנה קשה בגן מהרבה בחינות - פשוט מאד מאד לא מוצלחת, ואני שמחה לומר שאני חושבת שהנזק שהשנה הזו גרמה לא היה בלתי הפיך. ולגבי אלימות - לא נתקלתי עד כה במקרים של אלימות מוגזמת בגנים של ילדי (ואני מקווה שאורי לא משליט טרור על הילדים האחרים בגן שלו

). סך הכל הייתי מאד מרוצה מהגנים, עם בונוס מיוחד למיקום של הגן של עומר בשנה וחצי הראשונות, לגן של אורי (ושל שירה) ולגננת בגן חובה של שירה.

 

[ליאת +]

מה הגן נותן?

שאלה מענינת. אני לפחות לוקחת אותה למקום של מה יוצא לילד מהגן (אם בכלל). האמת היא שהשנה הגן הוא כזה חלק אינטגרלי מהחיים של אביתר ומהחיים שלנו שקשה לי לדמיין איך זה היה בלעדיו. הכוונה שלי היא לכך שהוא מרבה להזכיר את הילדים שבגן, משתתף בפעילויות, שר שירים בבית שהוא למד בגן וכן הלאה. הייתי אומרת שהוא פיתח השתיכות לקבוצה רחבה יותר מהמשפחה. בגן לאביתר יש את המקום שלו- שהוא שונה מזה שבבית. רואים אותו אחרת (לטוב ולרע). לדעתי- זה נותן לו הזדמנות לחוות את עצמו באופן אחר. הדינמיקה של הורים ילד היא כל כך חזקה, והיציאה לגן מאפשרת לו הרבה פעמים השתחררות מכל מיני תפקידים שנוצרים בבית (לדוגמא: בבית הוא מאוד שובב ובגן לעומת זאת הוא "יד ימינה" של הגננת כשצריך לאסוף צעצועים). אני חושבת שגם להורים (במיוחד לכאלה עם ילד ראשון) הגן חשוב כמקום למפגש עם הורים נוספים, מקום ללמידה וגם התנסות בשחרור של הילד. הדבר היחיד שהייתי משנה בגן זה השעות: נראה לי שאם לא היו אילוצים של עבודה אז הייתי מסתפקת בגן עד שעה אחת. לגבי פיתוח הבטחון, אלימות, יצירתיות וכו'- אפשר לראות באותו הגן דפוסי התנהגות של ילדים שכל כך שונים אחד מהשני שאני חושבת שממש קשה לסווג את הגן כמעודד אחד מהנ"ל. ילד אחד לוקח מהגן את הגירוי האינטלקטואלי, אחר את המפגש החברתי, ויש ילדים שנראה שהיה להם יותר טוב בבית. לגבי השאלה אם נתקלים בגן האלימות מוגזמת- אני חושבת שנתקלים בגן בהמון התנהגויות (כולן "מוגזמות" כי בגיל הזה הם לא ממש מעודנים בתגובות שלהם) בשל האינטרקציה עם ילדים נוספים. אני ראיתי את אביתר תולש צעצוע מיד של ילדה קטנה בלי למצמץ אפילו ומצד שני- שוטף ידיים בעדינות לילד אחר שהתקשה להסתדר ליד הכיור. אלה שתי התנהגויות שהוא לא היה מבצע בבית, בהעדר הגירויים לכך.

 

[vered4]

הכל (לדעתי) תלוי בגננת

תמרור אזהרה מבחינתי, הוא גננת לחוצה, שרוצה להרשים הורים. כזו שמקפידה מדי על סדר יום, וכזו שמתתייחסת לגן כאל אוניברסיטה. גננת טובה, תמנע את הבעיות שדיברת עליהן- ירידה ביצירתיות, אלימות, ירידה בבטחון עצמי.

 

[אפרתש]

תודה. הסיבה ששאלתי היא

שאנחנו מאד התלהבנו מהגן האנתרופוסופי. אחד הדברים שהורים לילדים שבגן אמרו לנו, זה עד כמה ב"גנים רגילים" הרסו לילדים שלהם את הדמיון, ומזל שהם מצאו את הגן הזה, ששיקם את דמיונם מחדש. זה נשמע לי נורא מוזר, כי פשוט לא הבנתי איך אפשר להרוס לילד כלכך קטן את היכולת להפעיל את הדמיון. אני מבינה אחרי שנים רבות במערכת החינוך, אבל שילד בן ארבע לא ידע לשחק ב"משחקי דמיון"? נשמע לי לא כל כך מובן.

 

[אפרת_ח]

בצעצועים "אנתרופוסופיים" מאוד מודגש

הנושא של "להשאיר מקום לדמיון" ע"י כך שהצעצוע "לא מושלם" - אני חושבת שזה כמו הציורים של מיכל אפרת ב"נסע אל השדה" או "מגפיים". הגננת של נוני אומרת בדיוק ההיפך: לדעתה, ככל שהצעצועים יותר ראליסטיים (והכי טוב כמובן גרוטאות אמיתיות) כך המשחק של הילדים משתכלל. מסקנה שלי: תעשי מה שנוח לך ותצטטי את התאוריה שמסכימה איתך!