ולשחקנים יש את זה בנשמה... חייבים לאהוב את זה, זה מקצוע מטורף אבל זה עושה את זה לאנשים... ולדעתי את התמריץ מקבלים ברגע שרואים את האורות על הבמה ואת הקהל שמוחא לך כפיים...
1. מה שעושה לי את זה תלוי מאוד איזה דמות אני משחקת ובאיזה הצגה. היו מקרים שמה שעשה לי את זה היא הידיעה שאני פשוט טובה והקהל יודע שאני טובה, היו מקרים שבה שעשה לי את זה היא העובדה שאני שופכת את כל הג'יפה שלי על הבמה אבל מוגנת על ידי שריון שנקרא "דמות", יש המון דברים שיכולים לעשות את זה לשחקן. 2. למה? לא יכולה לדבר בשם כולם אלא רק בשם עצמי - כי מעולם לא ראיתי אופציה אחרת. זה לא שהתאטרון בחר בי או משהו, כמו שפלצנים רבים אוהבים לומר, זה פשוט שזה הדבר היחיד שהצלחתי (עד היום לפחות) למצוא שאני באמת מאושרת בו. מקווה שעזרתי