`רוחניות` היא…
היי דויאב, קודם כל, נתושקה ענתה לך מאד יפה ובצורה מקיפה, כך שלא נותר לי, אלא להוסיף יותר לגבי המסגרת של הדברים. המושג `רוחניות`, כמו הרבה מושגים אחרים בתחום הזה, הפך זה מכבר למילה שחוקה וחסרת תוכן, שמשתמשים בה ללא הרף ובעקר מוציאים אותה מהקשרה. כולנו ישויות רוחניות קודם כל. ישנם רק אנשים שלמדו להתעלם מן הצד הזה שלהם ופתחו רק את הצד המעשי-רציונלי. התעלמו מההיפופיזה הימנית במוחם ומפעילים רק את ההיפופיזה השמאלית שלהם. כתוצאה מכך, נוצר חוסר איזון, הגורם ללחץ, שנובע מתחושת הנפרדות והרצון לשלוט, להשיג, לכבוש, ספקנות ואמונה רק ביכולת האישית ובהישגים אישיים. כיום , גם ה`רוחניות` נגועה בזה. היות ש`רוחניות` הפכה לטרנד, כולם מדברים, לומדים ועושים `רוחניות`. ובעצם, מה שמתפתח שם זה בעיקר ה`אגו`- תחושת הנפרדות: ``אני עושה רייקי ומרפא סרטן`` ``אני מתקשר/ת`` ``אני רואה הילות`` ``אני עושה מסעות אסטרליים`` ``אני יושב במדיטציה יום שלם``. ``אני עושה יוגה``. אני ואני ואני ואני…. זאת רוחניות.?!?!?! לכן המושג מודעות רוחנית מועדף בעיניי. מפני שאנחנו קודם כל ישויות רוחניות. רק המודעות לכך חסרה לחלק מאתנו. ואל זאת עלינו להיפתח. מי שבוחר בדרך הרוחנית, אין זאת אומרת שעליו לעזוב הכל וללכת לשבת על איזה הר בהימלאיה ולמדוט את כל שארית חייו. ההפך הוא הנכון. מי שבוחר בדרך הרוחנית, ממשיך לעשות את מה שעליו לעשות בעולם הזה, בלב שלם, מתוך התכוונות פנימית ותשומת לב (מדיטציה). להיות אחראי למעשיו ולהבין שהוא זה היוצר את ה`מציאות` שלו. להיות מודע שכל מה שהוא עושה, משפיע על זולתו וכתוצאה מכך גם על עצמו. לזכור שבכל אחד מאתנו שוכן הניצוץ האלוהי. לכן, קורצנו מאהבה. אהבה היא טבע הבריאה שלנו. ה ``Buddha Nature`` שלנו. כאשר אנו עולים על דרך רוחנית, אנו נעשים מודעים אט אט לכך, שהותרנו את החיים שחיינו עד עתה, מאחורינו לעד! (חיים של: `אכול ושתה כי מחר נמות` חיים של: `אחריי המבול`). שוב אין העולם השכלתני, על אמצעי ההגנה וההשרדות שלו, מספק את הצרכים שיכולים לשמש אותנו. יש לנו צורך למצוא דרך חיים שונה. דרך חיים, שבה הרצון האישי, עולה בקנה אחד עם הרצון של העצמות המודעת. של התבונה האינסופית. כאשר אנו פוסעים בנתיבי הרוח, אנו מודעים לכך, שאנו חיים את ההוה בלבד. שכל רגע ורגע, הוא הרגע האחרון, היחיד ,הבלעדי והבלתי אמצעי. על כן, עלינו לחיות את הרגע. את ההווה, את הנצח. לחוות הכל מכל דבר שנקרה בדרכנו ועדיין להישאר מנותקים , ללא מעורבות רגשית ומחשבתית. נוכל להסתמך רק על עצמת החלטותינו. עלינו להבין הבנה מושלמת, שהחלטותינו הן בחירותנו ולקחת אחריות עליהן. מרגע שבחרנו, אין דרך חזרה. אין חרטה או הטלת אשמה. ההחלטות הן סופיות. בשל ידיעת עובדת הנצח, שמתקיים בזמן הווה בלבד. אין זמן אחר. עצמת ההחלטות המוחלטות, מאפשרת לבחור ללא חרטה. היות שהבחירה נעשית מתוך חיבור אל העצמות המודעת. ויחד עם זאת, תמיד ישנה אפשרות לבחור שוב. החיבור לעצמות המודעת, אין פירושו דו שיח פנימי. נהפוך הוא. זוהי התמסרות לאהבה ושכחה של האותיות והמילים. שחרור ממחשבות. במקום מחשבות, מתקבלות תחושות של צבעים, צורות, כוכבים, גלקסיות וכו`. זהו מצב של התכנסות אל תוך דממה חרישית. ללא קול. שהייה בקרב שלווה והרפיה מכל מחשבה. בסופה של הדממה החרישית, מופיע חותם האור (הניצוץ). לעתים הוא רק ניצוץ אך לפעמים, הוא אור עצום. L&L TALYA