מגשימים חלום
New member
שאלות לדיון...
הי בנות, ההתעסקות של הימים האחרונים בהפשרות, הפריות, וחלומות על הריון ותינוקות... גרמה לי לחשוב הרבה (כן, זה מעייף כמו שזה נשמע). חשבתי שאם כבר אז ננסה לחשוב ביחד. מדובר בכמה שאלות אבל הן בטח קשורות בסוף...אשמח לשמוע את מי שרוצה להרים את הכפפה. כמה שאלות, קצת מבולבלות... אתן מוזמנות: 1. אופטימיות זהירה : איך אתן חיות עם הסתירה של לשמור על אופטימיות, ובמקביל "שומרות" על עצמיכן בתהליך הזה. 2. אמונה תפילות ונרות/ קמעות/ רבנים/ קברי צדיקים/ מעגלי נשים/ אוהל אינדיאני/ איגלו אסקימוסי: או בקיצור - מה אתן עושות בעיניין, איפה עובר הגבול... עד כמה אתן שותפות בלעזור לקוסמוס או שומרות על שפיות רציונלית? 3 גברים ממאדים ונשים מתפוז, או זוגיות ופונדקאות: מה עושה הפונדקאות ובכלל התהליך הזה לזוגיות שלכם? האם זה מקרב, מקשה...איך משפיעות דרכי ההתמודדות השונות והשלישיה הזאת שנוצרת על הזוגיות? טוב...אז אחרי כל השאלות אני אנסה לענות... 1. הסתירה הזו מחרפנת אותי. מודה. אני מנסה להיות הכי קולית בעולם. מנסה לשמור על עצמי ולדעת שיכול להיות גם קשה ומסובך ומצד שני... בגלל האמונה שלי שלאופטימיות והמחשבה החיובית יש משקל עצום - אני מזכירה לעצמי כל הזמן להאמין בניסים...(מה שמעביר אותי מיד לסעיף הבא). 2. כמו שאמרתי - לדעתי לאמונה יש כוח עצום. אני לא דתיה ואפילו רוב חיי הייתי דיי אפיקורסית. אבל האמונה שלי היא משהו שקצת מתפתח לאחרונה. יש עלי איזה שהוא לחץ, בעיקר מהמשפחה "אולי נלך לרב X....". אז לא בטוחה שזה תופס אותי, אבל דיין לא אומרת לגמרי לא. מה שהרבה יותר מדבר אלי - זה איזה שהוא חיבור לכוח פנימי (מקווה שאנ לא נשמעת לא שפוייה, אז אמשיך - ) לאמונה, לכוח של הדברים הטובים. אני מאמינה בלדמיין את האמא שאהיה והמשפחה שתהיה לנו ופשוט להזמין את זה...ובמסגרת הזו - אני פתוחה קצת להצעות...(נניח למעגל נשים..) 3. הזוגיות. ואוו... זה מסובך וחשוב. אנחנו כל הזמן מנסים לשמור על השפיות והביחד בתוך כל העומס הזה. אני חושבת שהקושי הכי גדול הוא שדווקא במשברים, ההתמודדות שלנו כל כך שונה - הוא כמובן אלוף בלהדחיק (כנראה ששימש מודל לפרויד כשכתב על זה). אני (בטח ניחשתם) חושבת/ כותבת/ מציירת/ מדברת.... הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו כשאני מנסה להזכיר לו "תזמין.." (לא. הכוונה היא לא להזמין סטייק עסיסי מהמסעדה). ואני כ"כ שם... ולמרות הכל - היתה לנו שיחה כזו מרגשת הערב. כשהבנו כל אחד את המקום של השני. צחקנו על זה ביחד. התחבקנו ... מקווה שזה לא ישחוק אותנו. מקווה שגם כשנגיע לרגע המופלא הזה - להריון ולהורות.. נצליח לשמור ולפנק את הזוגיות שלנו ככה. טוב יקירותיי, אל תשאירו אותי לבד עם ההשתפכות הזאת. מחכה לקרוא מה אתן חושבות... לילה טוב!
הי בנות, ההתעסקות של הימים האחרונים בהפשרות, הפריות, וחלומות על הריון ותינוקות... גרמה לי לחשוב הרבה (כן, זה מעייף כמו שזה נשמע). חשבתי שאם כבר אז ננסה לחשוב ביחד. מדובר בכמה שאלות אבל הן בטח קשורות בסוף...אשמח לשמוע את מי שרוצה להרים את הכפפה. כמה שאלות, קצת מבולבלות... אתן מוזמנות: 1. אופטימיות זהירה : איך אתן חיות עם הסתירה של לשמור על אופטימיות, ובמקביל "שומרות" על עצמיכן בתהליך הזה. 2. אמונה תפילות ונרות/ קמעות/ רבנים/ קברי צדיקים/ מעגלי נשים/ אוהל אינדיאני/ איגלו אסקימוסי: או בקיצור - מה אתן עושות בעיניין, איפה עובר הגבול... עד כמה אתן שותפות בלעזור לקוסמוס או שומרות על שפיות רציונלית? 3 גברים ממאדים ונשים מתפוז, או זוגיות ופונדקאות: מה עושה הפונדקאות ובכלל התהליך הזה לזוגיות שלכם? האם זה מקרב, מקשה...איך משפיעות דרכי ההתמודדות השונות והשלישיה הזאת שנוצרת על הזוגיות? טוב...אז אחרי כל השאלות אני אנסה לענות... 1. הסתירה הזו מחרפנת אותי. מודה. אני מנסה להיות הכי קולית בעולם. מנסה לשמור על עצמי ולדעת שיכול להיות גם קשה ומסובך ומצד שני... בגלל האמונה שלי שלאופטימיות והמחשבה החיובית יש משקל עצום - אני מזכירה לעצמי כל הזמן להאמין בניסים...(מה שמעביר אותי מיד לסעיף הבא). 2. כמו שאמרתי - לדעתי לאמונה יש כוח עצום. אני לא דתיה ואפילו רוב חיי הייתי דיי אפיקורסית. אבל האמונה שלי היא משהו שקצת מתפתח לאחרונה. יש עלי איזה שהוא לחץ, בעיקר מהמשפחה "אולי נלך לרב X....". אז לא בטוחה שזה תופס אותי, אבל דיין לא אומרת לגמרי לא. מה שהרבה יותר מדבר אלי - זה איזה שהוא חיבור לכוח פנימי (מקווה שאנ לא נשמעת לא שפוייה, אז אמשיך - ) לאמונה, לכוח של הדברים הטובים. אני מאמינה בלדמיין את האמא שאהיה והמשפחה שתהיה לנו ופשוט להזמין את זה...ובמסגרת הזו - אני פתוחה קצת להצעות...(נניח למעגל נשים..) 3. הזוגיות. ואוו... זה מסובך וחשוב. אנחנו כל הזמן מנסים לשמור על השפיות והביחד בתוך כל העומס הזה. אני חושבת שהקושי הכי גדול הוא שדווקא במשברים, ההתמודדות שלנו כל כך שונה - הוא כמובן אלוף בלהדחיק (כנראה ששימש מודל לפרויד כשכתב על זה). אני (בטח ניחשתם) חושבת/ כותבת/ מציירת/ מדברת.... הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו כשאני מנסה להזכיר לו "תזמין.." (לא. הכוונה היא לא להזמין סטייק עסיסי מהמסעדה). ואני כ"כ שם... ולמרות הכל - היתה לנו שיחה כזו מרגשת הערב. כשהבנו כל אחד את המקום של השני. צחקנו על זה ביחד. התחבקנו ... מקווה שזה לא ישחוק אותנו. מקווה שגם כשנגיע לרגע המופלא הזה - להריון ולהורות.. נצליח לשמור ולפנק את הזוגיות שלנו ככה. טוב יקירותיי, אל תשאירו אותי לבד עם ההשתפכות הזאת. מחכה לקרוא מה אתן חושבות... לילה טוב!
