שאלות טריגריות

[ג ר נ י ו ם]

שאלות טריגריות

נגיד שהייתן במשקל נמוך, אשפוזי אפילו, אבל לא אקוטי
נגיד שהבעיה האקוטית היתה שכבר קרוב לעשר שנים, מאז האשפוז הראשון שבו היתה לכן מוטיווציה ורעיונות יפים על "החלמה", אתן מסרבות להעלות את הביאמאיי שלכן למצב בריא, או קרוב לבריא
נגיד שאתן מתפקדות בסדר פלוס
שמדי פעם יש לכן מחזור
שאתן אוכלות מספיק כדי לא להתעלף ברחוב, אם כי עדיין יורדות במשקל
ונניח שיש לכן מכתב הפניה שאתן לא רוצות לשלוח לתה"ש
שהדיאטנית שלכן אומרת שתה"ש זה אמנם נחמד, אבל כמו שהיא מכירה אתכן אתן תצאו משם ותוך שבועיים תחזרו למשקל הבטוח שלכן
נניח שהפסיכולוגית שלכן לא רוצה שתלכו לתה"ש כי היא לא רוצה שיפגעו בכן שם וגם מאמינה שהיא ואתן יכולות לעשות את העבודה הזאת ביחד
נניח שאין לכן מושג מאיפה להתחיל

מה הייתן עושות?

 

[שלמה כמידת האפשר]

מקווה שאעבור ניטור מהר...

מה זה משנה מה נענה לך?
מה אם אומר לך שתל השומר זה לא המקום בשבילי? זה אוטומטי הופך את המקום לא טוב עבורך?
אם אומר שרק מחכה להכנס לרשימת ההמתנה? את ישר תצטרפי אלי להמתנה?
את הרי יודעת שאין תשובה אבסולוטית אחת שמתאימה גם לי וגם לך....
את מתארת סיטואציה כמו סוכריה מתוקה, בצורה מטאפורית, ממתיקה מחלה מייפה ומחילשה את הכאב והקושי דרך התנהלות ״צפה״ יומיומית. ואת בארץ וזה אומר שהלימודים (?), מה איתם? והסיבה לחזרה? זה אומר שהמצב לא פשוט כמו שאת מתארת, והציפה על פני המים היא לא באמת ציפה, את שוקעת ואת מרגישה את זה ואת בוחרת להתעלם דרך מילים עיוורות, דרך מילים בולמות התקדמות ובחירה קדימה. את תולה תיקווה בישיבה על הגדר, בתקווה שאם לא אצטרך לא לבחור אז יהיה בסדר העיוורון ימשיך לשלוט בגאון בחיי השקיעה לא אמיתית למרות שנחנקת כבר מתחת למים. לא יודעת לענות לך טם תל השומר הוא המקום בשבילך, יש עוד מקומות, אומנם לא אישפוז ואם יש לך אמצעים (כלכליים) אז יש לך אופציה נוספת לשקול אותה. רק את מכירה את עצמך, אך כול זאת בתנאי שתנערי את העיוורון מעל עינייך ואת כבלי הבלימה מעל מילותיך וכבלי ההצלה המוצעים לך מהסביבה. כרגע מרגישה שאת כובלת עצמך למשקולות שהן אלו שהפסיקו לאפשר לך ״כביכול״ להמשיך לצוף מעל פני המים, כאשר שתינו (מבלי שאף אחד ואחת קוראים ויודעים עם אנורקסיה/בולמיה/כול הפרעת אכילה לא ניתן באמת לצוף או לחיות... מניסיון אני עומדת בצומת שאת בוחרת לא לראות היום)

התגעגעתי
כותבת מהפלאפון קרוב לוודאי שכמות שגיאות הכתיב היא אינסופית יחד ים המצב האגום אחרי הפגישה עם הדיטאנית...
תשמרי על עצמך ותפקחי עיניים כי מגיע לך אחרת

 

[ג ר נ י ו ם]

תודה. אני עושה את מה שאני יכולה

באמצעים הכלכליים שיש לי (טיפול פרטי מסוגים שונים, אבל לא קרוב לשחף ודברים כאלה). אני מממנת את עצמי וזה עולה לי הון וזה הון שאני מוכנה להוציא. אני פונה כרגע לכל החזיתות - חוץ מאשפוז.

והסיבה לחזרה? טיפול.

 

[חלומותשל אחרים]

שאלות לא קלות

את יכולה להמשיך "לחיות" כמו עכשיו עוד הרבה זמן. את מכירה את הגבולות שלך. הפיזיים והנפשיים אני מניחה.
כתבתי לחיות בסוגריים כי זה לא באמת חיים ככה... זה יותר "קיום" או "הישרדות" - איך לאכול מספיק כדי לא להתעלף ברחוב, אבל עדיין לרדת במשקל.
ולעניין הפרקטי-
קודם כל- אני לא יודעת באיזו מדינה את כרגע, אבל אני מניחה שזה גם שיקול... עדיף לך מן הסתם להתחיל טיפול במדינה שבה תחיי בשנה הקרובה נניח.
לגבי תה"ש- את חושבת שתצאי משם אחרי שבועיים? למה? כי אם כן אז באמת אין טעם. מצד שני תזכרי שזה שאת נכנסת שם מרצונך החופשי (בניגוד לאשפוזים קודמים שלך אם אני זוכרת נכון). אני הבטחתי לעצמי כשנכנסתי לשם שזה יהיה אשפוז ראשון ואחרון. שאני לא אבזבז יותר זמן מהחיים שלי על זה. מאז ברגעים הקשים אני מזכירה לעצמי. משהו כזה יכול לעבוד אצלך?
מה עם הדסה?
ומה הפסיכולוגית שלך מציעה במקום תה"ש? במה זה שונה מדברים שעשית בשנה האחרונה?

 

[ג ר נ י ו ם]

האמת היא שאני לא רוצה להיות מאושפזת

לא רוצה להיפרד מבן הזוג שלי, לא מהפסיכולוגית שלי, וכן, אני מסכימה עם הדיאטנית שלי - אני יכולה להיות מטופלת מצטיינת בתה"ש או כל מקום אחר, להיות את השלושה ארבעה חודשייאו אותי למשקל תקין שם, ולרדת בחזרה ה-כ-ל.

בכל מקרה, תודה. אני חושבת על פתרונות אחרים...

(אני בישראל)

 

[ג ר נ י ו ם]

ואין לי סבלנות לתקן

 

[No longer]

לא תמיד צריך לשקול יותר מדי.

(וכן, גם אני רואה את האמירה העגומה בסאבטקסט.)
אבל פשוט תעשי משהו. לא משנה מה. הכל עדיף על מצב ההמתנה שאת נמצאת בו עכשיו. לא עקרוני מה. תל השומר, הדסה, מקום אחר, מה הדיאטנית אומרת, מה הפסיכו' אומרת, מה את לא רוצה. קחי את עצמך ותנקטי פעולה כלשהי ואחרי זה נחשוב על ההשלכות קדימהץ\. אבל משהו בריא הפעם. טוב?

 

[ג ר נ י ו ם]

לא תה"ש, לא הדסה, לא אשפוז

את כל השאר אני עושה, ומסתבר שיש עוד מה לעשות חוץ ממה שעשיתי עד עכשיו.

 

[No longer]

אני שמחה לשמוע שיש

וממש לא התכוונתי דווקא לאשפוז.
אני ממשיכה כל כך כל כך לפחד עלייך, למרות הכל. למרות שאני גאה בך.

 

[KAS3]

תשובה כנה

אני הייתי ממשיכה ככה.
הכי חשוב לי לתפקד, וכל עוד אין משהו שמפריע לי לעשות את זה אני לא פונה לטיפול. לדעתי זה סתם לחפש בעיות בכוח. אני לא ראיתי בהודעה שלך משהו על זה שעצוב לך או קשה לך או רע לך או מעייף לך. ואם זה בין השורות אז.... צריך לטפל בזה - לא במשקל. כל הזמן אנשים אומרים שהמשקל לא משנה (אם מדובר במשקל גבוה), למה שכשהמשקל נמוך זה כל כך חשוב וצריך כל הזמן לחשוב עליו ולהתעסק בו? זה רק מספר. המספר הכי חסר משמעות שאני מכירה. (נעזוב רגע בצד ש BMI זה מדד דפוק שלא מתחשב בהרבה פרמטרים נוספים)

 

[ג ר נ י ו ם]

לא מסכימה, מצטערת

כלומר כ מסכימה עד גבול מסוים, אבל הביאמאיי שלי הולך ויורד מדי יום, ואני צריכה לעשות משהו *עכשיו*.
אבל מותק, תודה. בזמנים אחרים גם אני נוטה לחשוב כמוך.

 

[שישמים אחרים]

מחפשת תשובות קונקרטיות *עכשיו*,

אבל מהאנשים שמטפלים בי. הדיאטנית, הפסיכולוגית. אומרת הכי ברור בעולם שאין לי מושג מה לעשות, זה המצב כרגע, ושואלת את כל השאלות המאוד ישירות שאני פוחדת לכתוב לך פה ובכלל (כולל "ומה אם"). במקביל - וכאן זה לא דיבור היפותטי, זה בדיוק מה שאני עושה עם החיים שלי כרגע. אני מבינה אותך. את לא לבד - שולחת הפניות ופקסים לכל מי שזז ויכול להיות איכשהו קשור לאיזושהי עזרה. קודם תכנסי לרשימות ההמתנה. אחר כך, כשיגיע הזמן להתחיל טיפול / להתאשפז / כל דבר אחר, תחליטי ביחד עם המטפלים בך נקודתית לגבי מה שמתאפשר באותו הרגע. תשאירי חלק מההתלבטות לשם, זה נשמע לי כמו משהו שצריך להקל. הופך את כל הבלאגן הזה לאוסף של דברים מבלבלים אבל, כאמור, נקודתיים.

(וחיבוק)

 

[ג ר נ י ו ם]

את יודעת

זה נורא עצוב לי לכתוב את זה כי אני מרגישה שאני יוצרת מן מצב כזה של לי "יש" ולך "אין", אבל כרגע, יותר מעשור אחרי שהפכתי להיות אנורקטית (חי! יותר משני עשורים), אני לא מוכנה לחכות שאיזו מחלקה או מרפאה תפנה אליי. עבדתי קשה מאוד השנה בשביל שיהיה לי כסף, אני אמשיך לעבוד קשה בשביל הכסף הזה, וכחלק מההוצאות החודשיות שלי מחושבים כמה אלפי שקלים שמיועדים לטיפול. מה שאני מנסה להגיד הוא שקבעתי היום שלושה תורים, וזו התחלה.
(זה ברמה הקונקרטית, ברמה הפחות קונקרטית -

)

 

[שישמים אחרים]

ואת יודעת

זה בכלל לא עצוב לי לקרוא שיש לך, ואני מעריכה אין קץ את סדר העדיפויות והדברים שאת עושה כדי שיהיה לך. אני חושבת שבגבולות המשל שידעתי לספר - צר עולמי כעולם נמלה ענייה - בדיוק למה שעשית התכוונתי. שלושת התורים האלה. אני כל כך, כל כך גאה בך. מקווה שהם פתח לדברים טובים.

 

[m e r e]

~

אני אגיד לך מה אני הייתי עושה-
ויכול להיות שזה לא תקף אליך, את חשובה לי ואני רוצה מאוד בטובתך, אבל אני לא באמת מכירה אותך מספיק טוב,
אני חושבת שלא הייתי פוסלת אף אופציה. הולכת לאינטייק. נכנסת לרשימת המתנה ונותנת לעצמי בינתיים פרק זמן להצליח בחוץ. אחר כך תחליטי. ובינתיים עושה את הטיפול הכי אינטנסיבי שאני רק יכולה להרשות לעצמי.
מה עוד יכול לעזור לך בחוץ שאין לך עכשיו?

(חיבוק גדול, אני מאמינה שאת יכולה.)

 

[ג ר נ י ו ם]

לא אינטייק. לא רוצה לספר שוב את הסיפור שלי.

לא מוכנה להתאשפז. אני עוברת למייל.

 

[TinaBa]

האמת?

אני הייתי לוקחת אותך ביד ושמה אותך בתל השומר.
ויותר מזה- לא הייתי נותנת לך לשחרר את עצמך.
למה?
כי פיזיולוגית המוח שלך לא מסוגל עכשיו לדמיין החלמה. לא מסוגל להקצות את המשאבים הנדרשים לזה.
ולכן חייבים קודם כל להתאזן גופנית. להחזיר לגוף ולמוח את ה- nutrients הדרושים. רק אז אפשר להתחיל להתעסק בעבודה הפנימית הדרושה.
ובשהות שלי שם ראיתי בנות כלכך חכמות וכלכך נפלאות- אבל גם החכמות ביותר היו עסוקות באוכל ומשקל בצורה שלא איפשרה לשום דבר אחר להתקיים. וגם לי- לא היו משאבים פנויים. בכלל.
לוקח כמה שבועות טובים עד שמצליחים בכלל להתחיל לעבוד. להתחיל לשאול את עצמן האם הן רוצות להחלים, ואיך עושים את זה.
ואת התקופה הזאת מאוד מאוד קשה לעבור בחוץ. גם כשיש את כל התמיכה וצוות טיפול שלם מסביב (ואני דוגמא מעולה לזה).
את כרגע צריכה שיאכילו אותך. זהו.
לכי לתל השומר!

 

[חלומותשל אחרים]

לא כל כך מסכימה איתך

ובנקודה הזאת אני לא חושבת שזה נכון להשוות אותך או אותי לגרניום.
אחרי שנים של מחלה ואשפוזים הדברים הם קצת שונים.

מה שכן- גרניום-
אולי תלכי לשם רק להתייעץ עם דר' גור?
יש לו באמת המון ניסיון, ולפחות אצלי כל דבר שהוא אמר התברר כנכון, והוא מאוד קידם אותי.

 

[TinaBa]

ממש לא משווה, אבל

ההשפעה הפיזיולוגית קיימת אצל כולן- לא משנה אם חולים שנה או 20.
כשהגוף לא מקבל מה שהוא צריך- אי אפשר לקיים חשיבה גבוהה.
לעיתים אדם צריך להיות במצב פיזיולוגי מסויים כדי להיות מסוגל לקיים בחירות אמיתיות לגבי החיים שלו. זה הכל.

ולגבי להתייעץ עם ד"ר גור- זה רעיון מצויין בעיני.

 

[lital172]

אני לא יודעת מה את צריכה לעשות

אני רק יודעת שמה שחשוב באמת זה שתחליטי החלטה עם עצמך שאת רוצה להיות בריאה ולחיות. שיש בך הרבה חלומות ששווה להגשים ושאת חשובה. אני מרגישה שמשהו בך עדין לא שלם ומשחרר מספיק את המחלה.. אולי את מרגישה שהיא מגנה עליך שהיא עוזרת לך לברוח מלהתמודד ממה שקשה באמת.. אני מאמינה שברגע שתגיעי לרגע הזה שתביני שמגיע לך יותר. ובאמת תחשבי קדימה יתחיל השינוי הגדול. כי ללכת לאישפוז ולעשות מאמץ ואז לרדת הכל.. לא יפתור כלום.. הכי חשוב שתבואי ממקום נקי. שרוצה להרגיש טוב. ושאת מוכנה לעשות הכל בשביל זה. אפשר להיכנס לאין סוף אישפוזים, אבל אם לא באים במטרה ללמוד . להתפקח. ולקבל כלים.... בחיים לא מתעוררים ככה.... את צריכה לחפור בתוך עצמך להוציא את כל מה שאת מפחדת. ולהתמודד והפעם עד הסוף בעיקר בשבילך.... סליחה אם כתבתי קשה ונוקשה... אני כבר כל כך מחכה שתרגישי טוב. שתהיי מאושרת. ותראי כמה אפשר לאהוב בך...