קשקוש בלבוש המקורי
New member
שאלות ותשובות
בראש המדור שלנו מופיע קישור: שאלות ותשובות על נטייה הומוסקסואלית (מהאתר של עמיתנו בנ"ענע"). קראתי שוב ושוב את השאלות ולא הצלחתי להבין, מהי הומוסקסואליות, שאיננה ניתנת לשינוי. אני מסכים עם דעת רבים, שלא תמיד ניתן לשנות נטייה זאת מבלי להיכנס להגדרות של כמה. הסיבות לכך הן, שבעצם עדיין איננו יודעים, מהי הומוסקסואליות, שאיננה ניתנת לשינוי. אני זוכר, שבהיותי נער או אפילו בחור נהגתי להשתעשע עם כמה מחבריי באוננות הדדית. לפעמים זה הגיע גם לשכיבה ממש. כיום כל החברים הללו נשואים באושר מזה שנים (וחלקם כבר סבים לנכדים) ואין שום סימן מעברם. האם הם השתנו?! לא בהכרח! הם לא היו הומוסקסואלים מלכתחילה ורק ההורמוניטם הגבריים והיעדר יכולות לקיים יחסי מין עם נשים הביאו אותם להרפתקאות חד פעמיות. אז מדוע אני נשארתי הומו?: כי כנראה דבקה בי אותה תכונה, שקשה מאוד לצאת ממנה. עם זאת אודה ולא אבוש: אף פעם לא הרגשתי שלם עם הנטייה אבל קיבלתי אותה בלית ברירה. יש כאלה, הנוטים לקבל אותה מלכתחילה ולראות בחיים ההומוסקסואליים חיים מאושרים. יבושם להם. אני מתקשה להבין על מה האושר, שלרבים מאיתנו אין המשך וגם מי שהכחליט לבסוף לגדל ילד (משלו), לעולם הילד לא ייהנה מאווירה משפחתית, כי ה"אבא" השני איננו אביו, ואמו איננה מכירה אותו (או אולי הוא לא מכיר אותה). מה הפתרון? לא אשנה מדבריי בעבר, המבוססים על דברי ד"ר צבי... (מה שם משפחתו?): יש לבדוק אטת הרקע להומוסקסואלית, האם היא באמת משהו גנטי או אולי תוצאה של טראומה, שהאדם עבר בצעירותו (תקיפה מינית, למשל), או סתם שעשועים של חברים לפנימייה או לבית הספרמ וכיו"ב. רק אם נדע את הרקע האמיתי להומוסקסואליות נוכל לדעת, אם יש פתרון ואפשרות לשנות הנטייה, ואף זאת ברור הוא, שככל, שהאדם צעיר יותר והוא אכן עונה להגדרה של תופעה, שאיננה בהכרח גנטית, וכמובן רק אם יחפוץ בכך, אולי ניתן יהיה לש/נות את נטייתו, משום שהיא איננה מושרשת בו. אני חייב לציין את התעלותי מדבריו של ידידנו היקר, מנסון, בעניין זה. נדמה לי, שדבריו תואמים להפליא את השקפתי (ואולי זו אחת הסיבות לשינוי שם הפורום). מתגובותיו של תל אביבי, עם כל הכבוד וההערכה, שאני רוחש לו, משמע, שיש לעודד את התופעה ההומוסקסואלית ונישואין חד-מיניים, כאילו יש בזה פתרון קסם. כמובן אינני מסכים עם הגישה, שכמעט תמיד ניתן לשנות את הנטייה, משום ש":כמעט" זה לא כלום. איש לא יוכל לערוב לכך, שהמיעוט, שאיננו ניתן לשינוי, הוא דווקא זה האיש, אשר עומד לפנינו. משום כך אני מקבל את התופעה בדיעבד כמצב של אין ברירה, ושיש להשלים איתו כשם ש/משלימים עם מגבלות אחרות.
בראש המדור שלנו מופיע קישור: שאלות ותשובות על נטייה הומוסקסואלית (מהאתר של עמיתנו בנ"ענע"). קראתי שוב ושוב את השאלות ולא הצלחתי להבין, מהי הומוסקסואליות, שאיננה ניתנת לשינוי. אני מסכים עם דעת רבים, שלא תמיד ניתן לשנות נטייה זאת מבלי להיכנס להגדרות של כמה. הסיבות לכך הן, שבעצם עדיין איננו יודעים, מהי הומוסקסואליות, שאיננה ניתנת לשינוי. אני זוכר, שבהיותי נער או אפילו בחור נהגתי להשתעשע עם כמה מחבריי באוננות הדדית. לפעמים זה הגיע גם לשכיבה ממש. כיום כל החברים הללו נשואים באושר מזה שנים (וחלקם כבר סבים לנכדים) ואין שום סימן מעברם. האם הם השתנו?! לא בהכרח! הם לא היו הומוסקסואלים מלכתחילה ורק ההורמוניטם הגבריים והיעדר יכולות לקיים יחסי מין עם נשים הביאו אותם להרפתקאות חד פעמיות. אז מדוע אני נשארתי הומו?: כי כנראה דבקה בי אותה תכונה, שקשה מאוד לצאת ממנה. עם זאת אודה ולא אבוש: אף פעם לא הרגשתי שלם עם הנטייה אבל קיבלתי אותה בלית ברירה. יש כאלה, הנוטים לקבל אותה מלכתחילה ולראות בחיים ההומוסקסואליים חיים מאושרים. יבושם להם. אני מתקשה להבין על מה האושר, שלרבים מאיתנו אין המשך וגם מי שהכחליט לבסוף לגדל ילד (משלו), לעולם הילד לא ייהנה מאווירה משפחתית, כי ה"אבא" השני איננו אביו, ואמו איננה מכירה אותו (או אולי הוא לא מכיר אותה). מה הפתרון? לא אשנה מדבריי בעבר, המבוססים על דברי ד"ר צבי... (מה שם משפחתו?): יש לבדוק אטת הרקע להומוסקסואלית, האם היא באמת משהו גנטי או אולי תוצאה של טראומה, שהאדם עבר בצעירותו (תקיפה מינית, למשל), או סתם שעשועים של חברים לפנימייה או לבית הספרמ וכיו"ב. רק אם נדע את הרקע האמיתי להומוסקסואליות נוכל לדעת, אם יש פתרון ואפשרות לשנות הנטייה, ואף זאת ברור הוא, שככל, שהאדם צעיר יותר והוא אכן עונה להגדרה של תופעה, שאיננה בהכרח גנטית, וכמובן רק אם יחפוץ בכך, אולי ניתן יהיה לש/נות את נטייתו, משום שהיא איננה מושרשת בו. אני חייב לציין את התעלותי מדבריו של ידידנו היקר, מנסון, בעניין זה. נדמה לי, שדבריו תואמים להפליא את השקפתי (ואולי זו אחת הסיבות לשינוי שם הפורום). מתגובותיו של תל אביבי, עם כל הכבוד וההערכה, שאני רוחש לו, משמע, שיש לעודד את התופעה ההומוסקסואלית ונישואין חד-מיניים, כאילו יש בזה פתרון קסם. כמובן אינני מסכים עם הגישה, שכמעט תמיד ניתן לשנות את הנטייה, משום ש":כמעט" זה לא כלום. איש לא יוכל לערוב לכך, שהמיעוט, שאיננו ניתן לשינוי, הוא דווקא זה האיש, אשר עומד לפנינו. משום כך אני מקבל את התופעה בדיעבד כמצב של אין ברירה, ושיש להשלים איתו כשם ש/משלימים עם מגבלות אחרות.