המשך
נתחיל בשתי השאלות: 1. במשפט "ברור היה הדבר" הניתוח הוא כזה: ברור - נשוא, היה - אוגד, הדבר - נושא. והניתוח יהיה זהה (כלומר אותם תפקידים תחביריים לאותן מילים במשפט) בשינוי סדר המילים: "הדבר היה ברור", "הדבר ברור היה", "היה הדבר ברור", "היה ברור הדבר" - בכולם "ברור" - נשוא, "היה" - אוגד, "הדבר" - נושא. יש מקרים שבהם סדר המילים משנה את ההיערכות התחבירית, אבל כאן אין זה כך. 2. היידוע של הנושא אינו הדרך היחידה לזהותו. כשאין במשפט פועל מפורש, או רכיב אחר שאפשר לזהות בבירור כנשוא (למשל "יש" ותחליפיו "אין", "היה", "יהיה"), פונים לדרכים אחרות: מבנים מוכרים (כמו "אסור לעשן", "ברור ש...") או יחס מוכר בין נושא לנשוא: הנושא בלתי מיודע, ומסמן דבר שעליו אתה עומד לומר משהו כדי ליצור משפט, והנשוא מיודע (אך הוא עשוי להיות בלתי מיודע), והוא מתאים לנושא במין ובמספר ומוסר לגביו מידע שיוצר משפט, כלומר יחידה תחבירית נושאת מסר. אני מקווה שאני לא מסבך אותך. ההבחנה בין נושא לנשוא לא אמורה להיות קשה. סביר שתרגיש באופן אינטואיטיבי מהו הנושא במשפט ומהו הנשוא. אם אתה נתקל בבעיות, אני ממליץ לך לקחת תרגיל מרוכז על נושא ונשוא במשפט השמני ובמשפט המורכב (כלומר פסוקית נושא ופסוקית נשוא) מספר הלימוד שלך, ואם אתה נתקל בבעיות אתה יכול להעלות אותן פה. לגבי "עולם של פנטזיה עוצרת נשימה" - זה לא משפט אלא צירוף. אין כאן יחידה תחבירית הנושאת מסר והיוצרת משפט שלם. בכל מקרה, "פנטזיה עוצרת נשימה" יתפקד כלוואי ולא כפסוקית לוואי. המילה "עוצרת" היא צורת בינוני, כלומר היא יכולה לתפקד גם כפועל (למשל: "המשטרה עוצרת חשודים") וגם כשם, וכאן היא ללא ספק משמשת כשם ובאה בתוך צירוף סמיכות. אני לא בטוח שהבנתי את שאלתך האחרונה, אבל אולי יעזור אם אומר שמשפט כולל הוא לא פחות ולא יותר ממשפט פשוט בעל חלק כולל. משפט מורכב הוא משפט שאחד מאיבריו מתפקד בעצמו כמשפט, כלומר כיחידה תחבירית שיש בה נושא ונשוא וכולי, והמשפט הפנימי הזה משועבד למשפט הגדול יותר באמצעות מילת שעבוד, מילת שאלה או דיבור ישיר. עניתי?
