שאלות בחיים.
שלום אנשים.אוקיי,יכולתי לספר עד אין סוף על מה שהולך לי בראש אך אבחר לתמצת כמה שיותר ולנסות לקלוע לעניין על מנת שתוכלו לענות על שאלותיי. א.גדלתי כילד ידידותי מאד,חלש ורגיש.בגילי,25, היום,עדיין קיים אותו ילד מפוחד שלא יודע להסתדר.תמיד לקחתי הכל בצורה קשה.ביסודי,תיכון,צבא ואחרי הצבא תמיד,אבל תמיד,חיפשתי משהו שלא ידעתי מהו.לא הייתי מרוצה אף פעם משום דבר.ואם כן,זה היה זמני בלבד.תמיד הרגשתי שמשהו חסר.עבודה טובה?היתה לי.כסף ובילויים?עשיתי מספיק.ונמאס.חברה,או אהבה,אמנם-עדיין לא הייתה לי.אך מה בא קודם- לא הייתי מרוצה כי לא אהבתי ונאהבתי או שלא היתה לי אהבה כי אף פעם לא הייתי מרוצה? הקו מחשבה הזה של 'מה בא קודם' רודף אותי תמיד. ב. לאחר הצבא נסעתי לשנה בחו"ל,שמבחינת זיכרונות טובים היתה היפה בחיי-אך גם שם הייתי מצוברח הרבה פעמים.מדוע? האם עליי להיות שמח כל הזמן?מאושר כל הזמן? האם עליי לשאוף ליותר,מבלי לאפשר לעצמי מנוחה?מתי אני יודע שעליי להסתפק במה שיש לי,ולא לדרבן עצמי קדימה? איך מוצאים את הגבול בין שאיפה והתקדמות לבין מנוחה אושר והסתפקות במועט או בקיים? חזרתי לאחר שנה ונכנסתי לדיכאון עמוק של שנה וחצי בערך.תוך כדי התחלתי ללמוד באוניברסיטה.בשלב זה כבר היו לי התקפי חרדה,פחד מאנשים ומהחיים ובור עמוק של חשיכה שסחף אותי לתוכו. ג. כאשר הייתי בתחתית של התחתית פגשתי משיהי לזמן קצר מאד.יומיים ותו לא.ואז הבנתי שאם הייתי בדכאון כ"כ עמוק ומישהי ראתה בי משהו,אז כנראה שמה שחשבתי על עצמי אינו נכון.הבנתי שהמחשבות השליליות שלי הן שהובילו אותי למסכנות,אומללות וסערת רגשות שלילית.גיליתי שיש אלוהים והוא נמצא בתוכי. ד.אט אט נלחמתי חזק במחשבות השליליות ,בחוזרי שוב ושוב על מנטרות בראשי.מנטרות כגון 'אתה לא מסכן','אתה יפה' 'חכם' ושוב ושוב הזכרתי לעצמי ש ה מ ח ש ב ה היא זו שגרמה לי למסכנות כזו.אם אתה חושב שאתה מסכן-אתה באמת מסכן.אם אתה חושב שאתה מצליחן-אתה באמת כזה.התחלתי להבין את הכוח של התת מודע והמסרים שאני שולח לו מדי שנייה. חזרתי לאונ' לשנה נוספת והפעם התחזקתי כי הבנתי שאני לא מרכז העולם, שכל ההנחות שהנחתי היו שגויות,שאף פעם לא אדע מה קורה בראשם של אנשים,שאני והמציאות משתנים ללא הרף.שמחתי מהעובדה שאין לי חרדות יותר,ושמחה זו התעצמה יותר ויותר. ה. הבנתי שכשם שהפחד גורר עוד פחד ועוד אחד,כך מצב רוח טוב,שמחה,או אושר יכולים להכניס את עצמם למעגל חיובי דומה.הפכתי לפתוח וידידותי יותר.הראתי לכולם באמת מי אני.והכי חשוב:גיליתי שכשם שהינך יכול להיות לא מרוצה באופן תמידי מכל דבר,כך אתה יכול להיות מרוצה מכל דבר.משמע-לא להתבאס מכלום,לא לשפוט אנשים,לא לשנוא,לקנא או לפחד.פשוט להיות שמח תמידית.זה הפתרון.'שים חיוך תמיד' וכל הבולשיט של חסידי ברסלב: לא בולשיט.אותה שיטה,שם אחר.חרב האמת אצלכם?הם קוראים לזה אלוהים.אני לא קראתי לזה בשם.הבנתי רק שזה האושר שעד עכשיו נחבא בתוכי. ו.ואחרי ההקדמה הקצרה,באות השאלות,ידידיי.המוח שלי לא מפסיק לשאול ולשאול יומם וליל ושוב אני מוצא עצמי נאבק בתוכי.האם באמת עליי לשמוח תמיד?מה אם היה לי יום רע?שניים?חודשיים רעים? מה אם אני מצוברח כל הזמן?האם עליי להמשיך להילחם בתוכי?להגדי לעצמי 'היה מאושר','האושר בתוכך' וכו' ללא הרף?אני מנסה,וזה מעייף מאד.יש לי משום מה הרגשה שהחיים מוחצים אותי.חזקים ממני.האם עליי 'לזרום' עם עצמי?איך אני עושה זאת,מבחינה מחשבתית?איך אני מגיע לשלום פנימי של כל הכוחות הלוחמים בתוכי?זה ממש מעייף.האם אני חושב בצורה אובססיבית?איך מפסיקים זאת?האם עליי להיות תמיד,אבל תמיד,שמח בחלקי?מה אם אין לי כסף?זוגיות?וגם אם כן-האין דברים אלו זמניים בלבד?מה יהיה כשהם לא יהיו?אם האושר הוא פנימי ותמידי-עליי להיות מרוצה גם בעבודה שאני שונא?במדינה שאני שונא?האם אני שונא דברים אלו כי אני אף פעם לא מרוצה או בגלל שהם פשוט לא מתאימים לי?איך יודעים?איך שומרים על גחלת האושר דולקת?אמרו לי:עשה דברים שאתה אוהב.ומה אם נמאס לי מהם?או שאין לי כסף לעשותם?או שלא בא לי פשוט?אמרו לי:האושר הינו שטף נאה של החיים.שטף איפה?אצלי בראש?או בחוץ?האם עליי להגיד לעצמי:כשיהיה לי כסף אהיה מאושר?לא נראה לי.כי לכסף אין סוף. האם עליי לנסות בכוח למצוא זוגיות,לפני שאני מסדיר דברים עם עצמי?אמרו לי:אהוב את עצמך קודם שאחרים יאהבו אותך.איך?כמה זמן לחכות?אני יודע שאף אדם,ובטוח שלא בחורה שאני רוצה,אוהבים לראות אדם מבואס.אז עליי תמיד לשמוח,בכל מחיר?מדוע אני שואל כ"כ הרבה שאלות?למה דברים נראים לי קשים כ"כ?מתי אפסיק להסתכל על אחרים?מתי אדע,בבטחון מוחלט,שאני עושה את הדבר הנכון..?חושב את הדבר הנכון?מעולם לא רציתי דבר מלבד האושר. אך באיזה מחיר? תודה,על ההקשבה.הסובלנות.ההזדהות.גם אם לא תענו לי-לפחות פרקתי עול מסוים.תודה.
שלום אנשים.אוקיי,יכולתי לספר עד אין סוף על מה שהולך לי בראש אך אבחר לתמצת כמה שיותר ולנסות לקלוע לעניין על מנת שתוכלו לענות על שאלותיי. א.גדלתי כילד ידידותי מאד,חלש ורגיש.בגילי,25, היום,עדיין קיים אותו ילד מפוחד שלא יודע להסתדר.תמיד לקחתי הכל בצורה קשה.ביסודי,תיכון,צבא ואחרי הצבא תמיד,אבל תמיד,חיפשתי משהו שלא ידעתי מהו.לא הייתי מרוצה אף פעם משום דבר.ואם כן,זה היה זמני בלבד.תמיד הרגשתי שמשהו חסר.עבודה טובה?היתה לי.כסף ובילויים?עשיתי מספיק.ונמאס.חברה,או אהבה,אמנם-עדיין לא הייתה לי.אך מה בא קודם- לא הייתי מרוצה כי לא אהבתי ונאהבתי או שלא היתה לי אהבה כי אף פעם לא הייתי מרוצה? הקו מחשבה הזה של 'מה בא קודם' רודף אותי תמיד. ב. לאחר הצבא נסעתי לשנה בחו"ל,שמבחינת זיכרונות טובים היתה היפה בחיי-אך גם שם הייתי מצוברח הרבה פעמים.מדוע? האם עליי להיות שמח כל הזמן?מאושר כל הזמן? האם עליי לשאוף ליותר,מבלי לאפשר לעצמי מנוחה?מתי אני יודע שעליי להסתפק במה שיש לי,ולא לדרבן עצמי קדימה? איך מוצאים את הגבול בין שאיפה והתקדמות לבין מנוחה אושר והסתפקות במועט או בקיים? חזרתי לאחר שנה ונכנסתי לדיכאון עמוק של שנה וחצי בערך.תוך כדי התחלתי ללמוד באוניברסיטה.בשלב זה כבר היו לי התקפי חרדה,פחד מאנשים ומהחיים ובור עמוק של חשיכה שסחף אותי לתוכו. ג. כאשר הייתי בתחתית של התחתית פגשתי משיהי לזמן קצר מאד.יומיים ותו לא.ואז הבנתי שאם הייתי בדכאון כ"כ עמוק ומישהי ראתה בי משהו,אז כנראה שמה שחשבתי על עצמי אינו נכון.הבנתי שהמחשבות השליליות שלי הן שהובילו אותי למסכנות,אומללות וסערת רגשות שלילית.גיליתי שיש אלוהים והוא נמצא בתוכי. ד.אט אט נלחמתי חזק במחשבות השליליות ,בחוזרי שוב ושוב על מנטרות בראשי.מנטרות כגון 'אתה לא מסכן','אתה יפה' 'חכם' ושוב ושוב הזכרתי לעצמי ש ה מ ח ש ב ה היא זו שגרמה לי למסכנות כזו.אם אתה חושב שאתה מסכן-אתה באמת מסכן.אם אתה חושב שאתה מצליחן-אתה באמת כזה.התחלתי להבין את הכוח של התת מודע והמסרים שאני שולח לו מדי שנייה. חזרתי לאונ' לשנה נוספת והפעם התחזקתי כי הבנתי שאני לא מרכז העולם, שכל ההנחות שהנחתי היו שגויות,שאף פעם לא אדע מה קורה בראשם של אנשים,שאני והמציאות משתנים ללא הרף.שמחתי מהעובדה שאין לי חרדות יותר,ושמחה זו התעצמה יותר ויותר. ה. הבנתי שכשם שהפחד גורר עוד פחד ועוד אחד,כך מצב רוח טוב,שמחה,או אושר יכולים להכניס את עצמם למעגל חיובי דומה.הפכתי לפתוח וידידותי יותר.הראתי לכולם באמת מי אני.והכי חשוב:גיליתי שכשם שהינך יכול להיות לא מרוצה באופן תמידי מכל דבר,כך אתה יכול להיות מרוצה מכל דבר.משמע-לא להתבאס מכלום,לא לשפוט אנשים,לא לשנוא,לקנא או לפחד.פשוט להיות שמח תמידית.זה הפתרון.'שים חיוך תמיד' וכל הבולשיט של חסידי ברסלב: לא בולשיט.אותה שיטה,שם אחר.חרב האמת אצלכם?הם קוראים לזה אלוהים.אני לא קראתי לזה בשם.הבנתי רק שזה האושר שעד עכשיו נחבא בתוכי. ו.ואחרי ההקדמה הקצרה,באות השאלות,ידידיי.המוח שלי לא מפסיק לשאול ולשאול יומם וליל ושוב אני מוצא עצמי נאבק בתוכי.האם באמת עליי לשמוח תמיד?מה אם היה לי יום רע?שניים?חודשיים רעים? מה אם אני מצוברח כל הזמן?האם עליי להמשיך להילחם בתוכי?להגדי לעצמי 'היה מאושר','האושר בתוכך' וכו' ללא הרף?אני מנסה,וזה מעייף מאד.יש לי משום מה הרגשה שהחיים מוחצים אותי.חזקים ממני.האם עליי 'לזרום' עם עצמי?איך אני עושה זאת,מבחינה מחשבתית?איך אני מגיע לשלום פנימי של כל הכוחות הלוחמים בתוכי?זה ממש מעייף.האם אני חושב בצורה אובססיבית?איך מפסיקים זאת?האם עליי להיות תמיד,אבל תמיד,שמח בחלקי?מה אם אין לי כסף?זוגיות?וגם אם כן-האין דברים אלו זמניים בלבד?מה יהיה כשהם לא יהיו?אם האושר הוא פנימי ותמידי-עליי להיות מרוצה גם בעבודה שאני שונא?במדינה שאני שונא?האם אני שונא דברים אלו כי אני אף פעם לא מרוצה או בגלל שהם פשוט לא מתאימים לי?איך יודעים?איך שומרים על גחלת האושר דולקת?אמרו לי:עשה דברים שאתה אוהב.ומה אם נמאס לי מהם?או שאין לי כסף לעשותם?או שלא בא לי פשוט?אמרו לי:האושר הינו שטף נאה של החיים.שטף איפה?אצלי בראש?או בחוץ?האם עליי להגיד לעצמי:כשיהיה לי כסף אהיה מאושר?לא נראה לי.כי לכסף אין סוף. האם עליי לנסות בכוח למצוא זוגיות,לפני שאני מסדיר דברים עם עצמי?אמרו לי:אהוב את עצמך קודם שאחרים יאהבו אותך.איך?כמה זמן לחכות?אני יודע שאף אדם,ובטוח שלא בחורה שאני רוצה,אוהבים לראות אדם מבואס.אז עליי תמיד לשמוח,בכל מחיר?מדוע אני שואל כ"כ הרבה שאלות?למה דברים נראים לי קשים כ"כ?מתי אפסיק להסתכל על אחרים?מתי אדע,בבטחון מוחלט,שאני עושה את הדבר הנכון..?חושב את הדבר הנכון?מעולם לא רציתי דבר מלבד האושר. אך באיזה מחיר? תודה,על ההקשבה.הסובלנות.ההזדהות.גם אם לא תענו לי-לפחות פרקתי עול מסוים.תודה.
