שאלות אינטימיות

[amadad]

שאלות אינטימיות

אצל נשים רבות עם הלידה ישנו איזה סוויץ´ בראש שהופך את היולדת מאישה - נשית, חושנית, מינית, חושקת ונחשקת ל100% אמא, ולעיתים לוקח זמן עד שמוצאים את האיזון בין האימהות לנשיות. לא פעם קורה שהבעל/אבא נזנח בדרך לטובת התינוק ובמידה מסוימת זה מובן ומקובל. אני חושב שזה נכון במיוחד כאשר מדובר בהורים לפגים שכן על הבעיות הרגילות של הנקה/שאיבה, עייפות, סערה הורמונלית, שינוי במבנה הגוף, שינוי בדימוי הגוף וכו´... נוספים גם השהות בפגיה, הדאגה המתמדת לבריאותו/ה, גדילתו/ה, התפתחותו/ה וכו´... של התינוק/ת. אני שואל לגבי המיניות. אני יודע שזה נושא מאד אינטימי ואינדיבידואלי, לכן גם אבין אם לא יהיו תגובות. אולם, לדעתי זהו נושא מאד חשוב שמעסיק רבים/ת ודווקא הדיבור הגלוי, הפתוח גם אם חושפני עשוי לעזור מאד. הזדהות, אמפטיה, תחושה של שותפות, אולי כמה טיפים, הם רק חלק מהדברים שניתן יהיה לקבל משרשור בנושא. כמובן שאם הכל יתנהל בקלילות ובהומור זה עשוי להיות נעים וקל. האם בכלל יוצא לכן לחשוב על מין? האם אתם מרגישות נשיות, חושניות, סקסיות? האם זה חסר לכן? אולי יש לכן עודף? האם מתרגשות ביתר קלות? האם יותר קשה להגיע לריגוש? מה לגבי סיפוק? לבד? ביחד? (לותיקות) אחרי כמה זמן חוזרים לשיגרה? האם יש שוני בין לפני ואחרי? מה ההבדלים? הבעל, האם הוא שונה? וכו´...וכו´...וכו´...יש לי עוד אלף שאלות אבל בואו ננסה לזרום עם זה. מי תרים את הכפפה???

 

[דורית ובניה]

מוכנה לשתף פעולה בכיף

אני לא חושבת שישנו סוויץ בראש עם הלידה. הבעיה העיקרית היא זמן ועייפות. כשנולד ילד (בעיקר ראשון) הוא דורש כל כך הרבה אנרגיות שהכל נדחק הצידה, כולל יחסי המין. אצלי עברו 4 שנים מלידת הפג ושנה וחצי מלידת הילד השני ואני יכולה לומר בוודאות שהצורך במין לא פחת, אבל העייפות התמידית הזו בוודאי מורידה מתכיפות יחסי המין. עד כמה שזכור לי , חזרנו לשגרה פחות או יותר כשהתאוששתי מהתפרים ויש לנו שגרה נעימה וכיפית, כאשר לפעמים אנחנו אפילו "קובעים פגישה" יום מראש כדי שנדע שצריך להיות מוכנים בערב. הכי קל להמליץ לקחת חופשות לבד ללא הילדים אבל בפועל אנחנו למשל לא עושים את זה , למרות שזה בוודאי יכול לתרום לזוגיות.

 

[גלי של מאור ואופק]

../images/Emo65.gifדורית, מיצית את כל הנושא כ"כ

בדיוק , העברת בדיוק את התחושות וההרגשות שלי. העייפות וחוסר הזמן עושים את שלהם,ולא תורמים במיוחד ליחסי המין, ובכלל ליחסים עם בן הזוג. הנושא של לקבוע פגישה עם הבעל כ"כ מוכר,ולגבי החופשות , היינו בקיץ בחופש באילת עם הילדים, ובסוכות עוד חופש עם הילדים, ואני לא רואה את עצמנו נוסעים לבד. גם כל הלוגיסטיקה של להשאיר את הילדים אצל סבא וסבתא לא תמיד מסתדרת. ככה שהעיפות וחוסר הזמן עושים את שלהם, לצערי.

 

[אמא של רונה]

מיניות, אינטמיות ולהיות אמא.......

הי, תודה שהעלת את הנושא. נגעת בדיוק בנקודה שמעסיקה אותי כרגע......... רונה כבר בת 8 חודשים, ואני מרגישה די רחוקה מהמיניות שלי. בהתחלה, זה באמת היה העניין של להתעסק עם הלידה המוקדמת, ההסתגלות לאמהות הפתאומית, העייפות, ההורמון שמופרש בעת שאיבת החלב וההנקה שמצנן את התשוקה למין. אולם, מאז הכל התייצב והכל בסדר, אבל, כרגע אני מרגישה מחוברת יותר מתמיד לרונה ולאמהות, ולמרות האהבה הרבה שאני חשה לבן זוגי, למיניות יש מקום ממש קטן כרגע בחיי, ולא רק בגלל העייפות!! כאילו שהאמהות "בלעה" אותי ואין מקום לכמעט שום דבר אחר. (אני שוב מדגישה שהדבר לא קשור כלל לבן זוגי, אלא שהמין לא מעסיק אותי - לא לבד וגם לא עם פנטזיות מסוקסות....) קראתי מאמרים וגם דיברתי עם חברות, שהשנה (ואולי אפילו קצת יותר) הראשונה שאחרי הולדת הילד הראשון (בעיקר) מאוד לא קלה מהבחינה הזו ויש ממש הסבר הורמונלי לעניין. אני, שחשתי עצמי תמיד חושנית ומינית והסתכלתי בהתנשאות-מה על אמהות נטולות מיניות, חווה זאת כרגע על בשרי...... ולפתרונות מעשיים: אני עוזרת לבן זוגי שלא יחוש מתוסכל וזנוח ומנסה להנות מפעם לפעם גם בעצמי..(מסאז´ים הדדים, ליטופים לא למטרות מין), שיחה פתוחה וגלויה על העניין עם בן זוגי וקבלת המצב - לא ממקום שיפוטי! תקוותי היא (מנסיון חברותי) שהמיניות חוזרת וגם התשוקה, אז - אל ייאוש!

 

[anat30g]

זה לא שנהייתי אמא - גם קיבלתי גוף

של מישהי אחרת... אז עברה הלידה ונשארתי עם איזה 10-20-30 קילו מיותרים מחולקים במקומות לא ממש אסטטים בגוף... לי היה ועדיין מאוד קשה עם זה - איפה הגוף שהיה לי ואיזה קשה לחזור לגיזרה שפויה... יש גם את העניין של ההנקה שמפקיעה את השדים מהבעל לטובת התינוק... והעייפות... אין מצב שבו אנחנו לא עייפים.... האמת שדווקא בילד הראשון המצב יותר קל, כי אסטרטגית - יש רק ילד אחד... כשבאה השניה, זה הפך להיות יותר קשה... ובאיזה שלב פתאום הם נודדים בלילה למיטה שלנו... עם התאומים שוכחים מה זה להיות בן אדם, כל שכן אמא וכל שכן אישה....

 

[אינה של יערה]

נשיות? סקסיות? מה זה...?

ואם כבר יש לי זמן פנוי, אני רוצה לנוח. כל היום אני עושה משהו, אין לי כמעט את הזמן הזה של "עצמי". סתם לנוח על הספה עם ספר טוב או עיתון זבלי ולתדלק את הנשמה. אני חייבת את הזמן הזה אפילו יותר מאינטימיות עם בעלי. מצטערת, זה לא נשמע טוב אבל זו האמת... גם קשה לי אישית להעביר את המוח ממצב של "אמא-מנקה-כובסת-משעשעת ילדים מקצועית-ולא נשכח את האוניברסיטה" למצב סקס. כשאנחנו כל היום וכל הערב "פונקציונליים", די קשה לי להעביר הילוך. בעלי מסוגל תוך שניה לעבור משטיפת הרצפה למיטה, אין לו שום בעיה עם זה. לי כן. לעומת זאת... היינו בשבוע שעבר בהצגה מצויינת בתיאטרון בית-לסין, "איסמעיליה". ישבנו בבית קפה עם ספל שוקולטה כמו פעם - היה נפלא, כבר שכחנו כמה כיף זה להיות רק אנחנו שנינו. מומלץ ביותר. זה דווקא החזיר אותי כמה שנים אחורה.

 

[דורית ובניה]

הי בנות, אבל אסור להזניח את זה

אני כתבתי שכל העניין נהיה פחות ספונטני ופחות תכוף, אבל אסור להתייאש. צריך למצוא זמן איכות עם הבעל , לפנק ולהתפנק. אמא של רונה- 8 חודשים זה המון המון זמן. אם עד היום לא חזר החשק לסקס , הייתי עושה פעולות יזומות כדי להחזיר את הרומנטיקה.

 

[amadad]

תודה לכן

ראשית אני מודה לכן על שיתוף הפעולה ועל הדיון בנושא אינטימי אך חשוב זה. אני חושב שיש קונצנזוס כללי על העובדה שעייפות וטהתעסקות בקטנים יחד עם שינויים אלו או אחרים בצורת הגוף פוגעים מאד בזוגיות, במיניות, במיניות הזוגית. אם לאמץ כמה מהטיפים שניתנו פה, אזי, זמן איכות אפילו אם יזום ומתוכנן עם בן הזוג לאו דווקא למטרות מין עשוי לשקם ולשמר את הזוגיות מבלי להעמיק את הקרע. אני מאמין שקיים קרע אמיתי בין בני הזוג אלא שבניגוד למצבי חיים אחרים פה הוא לא צף ועולה על פני השטח משום העיסוק בדברים ה"יותר" חשובים - ע"ע הקטנטנים. (אני מרגיש שהמילה קרע לא מאד מתאימה אבל אני מקווה שהכוונה ברורה). מענין אותי להעמיק אפילו יותר ולברר מה נפגע יותר המיניות או הזוגיות (הם הרי דברים שונים). האם נפגעת רק הזוגיות (או המיניות הזוגית) או שמא המיניות בכלל נפגעת. הרי קיימת מיניות אישית: פנטזיות, אותם ריגושים או גירויים בתגובה לסרט, ספר או סתם חלומות בהקיץ, אוננות וכו´...האם היא נשמרה או נפגעה אף היא? היא דווקא התחזקה כפיצוי?... אשמח מאד על המשך הפתיחות והכנות, כמו כן אני קורא למשתתפים רבים להצטרף לדיון חשוב זה ולתרום מנסיונן וחוויותיהן. מתוך תחושה של שותפות ושיתוף....

 

[אינה של יערה]

לא בדיוק "קרע"... ראיה מאוד שונה

של הדברים. אני נאלצת לומר כאן שבזמן ההריון ואחרי הלידה (ולפעמים כבר כשמנסים להכנס להריון...), ההורמונים הנשיים משתוללים ובהחלט גורמים לתגובות שבזמני שלום הן הרבה יותר מתונות. זה גורם להרבה אי הבנות והרבה קצרים. כשבוע אחרי הלידה, אני הייתי שבר כלי אחרי ניתוח קיסרי, לחץ דם משתולל ונהיגה לפגיה 6 ימים אחרי הניתוח. התכוננו לצאת לפגייה בערב ובעלי ראה שאני בקושי יכולה לקום מהספה. הוא אמר לי "אולי לא נלך היום? את הרוגה מעייפות, תנוחי קצת". פרצתי בבכי היסטרי ואמרתי לו שהיא חייבת לקבל חלב אם!!! אחרת יתנו לה פורמולה!!! (אסור לשאוב בבית ולהביא לפגייה מחשש זיהום). קול ההגיון והתבונה: "תסתכלי על עצמך, את בקושי נושמת, כואב לך, ושהילדה תקבל פורמולה". אני ממשיכה בבכי היסטרי, מקופלת מכאבים ובוכה על הילדה שלי שתקבל פורמולה וכועסת על בעלי האטום וחסר הלב שלא אכפת לו מהילדה שלו שזרוקה בפגייה ותיכף תקבל סימילאק. למי שמכיר (או יכיר) אותי בחיים האמיתיים, זו לא התנהגות נורמלית בשבילי. במקום להגיד תודה לבעל כל כך דואג, אוהב ורגיש, ששומר עלי כשאני לא שומרת על עצמי, רק כעסתי עליו. גם היום, כשההורמונים כבר לא משתוללים, ובסך הכל הגישות שלנו לחינוך שלה די דומות, עדיין ישנם הרבה מצבים שבהם אמא עושה משהו כי צריך לעשות אותו (לשטוף כלים, לרדת לגינה לפרוק אנרגיות, לתת ארוחה אמיתית במקום בקבוק) ואבא מוצא את הפתרון הקל - כי "אין לו כוח" או "ממש לא מתחשק לו". אז יש הרבה מאוד "כעסים" קטנים, התחשבנויות קטנוניות, וכשאני כועסת על מישהו, מה לעשות, קצת קשה לי לשלב את זה עם הקטע המיני. כמה שבעלי נפלא וכמה שיש בינינו אהבה וכבוד וזוגיות טובה (יש אייקון של "טופחת לעצמי על השכם"?).

 

[ורד של שירה]

מסכימה איתך מילה במילה ../images/Emo45.gif

קודם כל פעם ראשונה שאני שומעת על איסור להביא חלב שאוב מהבית, אני הייתי מביאה/ שולחת כל הזמן חלב שאוב מהבית. לגבי העניין של הכעס אני מסכימה איתך, אני עובדת במשרה מלאה, קמה בשש וחצי בבוקר וישר מהעבודה רצה לשירה ומעסיקה אותה עד שמונה וחצי כשהיא הולכת לישון, עד כאן לא נחתי, ואז בעלי היקר והאהוב מגיע הביתה, אוכל וילה : "מה עם סקס?" אז ככה, תקשיב, תשמע... מסכימה איתך שכשיש כעס קשה מאוד לחשוב על סקס, אני מעדיפה להתחבק עם הכרית ו"לקרוע" את הסדינים...

 

[amadad]

מצטער, לא הבנתי את המשפט האחרון|סלי

 

[ורד של שירה]

איזה משפט לא הבנת?

 

[amadad]

המשפט

אני מעדיפה להתחבק עם הכרית ו"לקרוע" את הסדינים...

 

[ורד של שירה]

אני אנסה להסביר את עצמי

אחרי יום שלם שבו קמתי בשש וחצי בבוקר , הייתי בעבודה בשבע וחצי, עבדתי עד ארבע וחצי, לקחתי את שירה מהגן בחמש, חזרנו הביתה, השתוללנו, שיחקנו, ירדנו לגן שעשועים להוציא אנרגיות, אכגלנו, התקלחנו והלכנו לישון בשמונה וחצי במקרה הטוב, אני ממש אבל ממש עייפה וכן אני מודה שסקס זה הדבר האחרון שמעניין אותי באותו הרגע, ואז בשביבות עשר אחרי שאכלתי ארוחת ערב קלילה אני צונחת למיטה, ומחבקת את הכרית. הסקס מחכה לסופי שבוע.