אני יכול להביא רשימה ארוכה כאורך הגלות.האמת?
אני הייתי משנה משהו אחר לחלוטין. כשאני שמעתי שחברה שלי לשעבר מתה, ולא עוד סתם חברה שהייתה.. נו טוב. אני חושב שאני הבנתי את הסיבה האמיתי שהיא מתה. זה לא קל. גם שאני שם מישהי מאחור, אני זוכר, ואכפת לי. לא שאני יכול להחזיר אותה מן המתים. אבל למרות שאני.... בואו נגיד שאני מרגיש משהו על הכתפיים. לא כל העולם. רק צריבה קטנה. בקשר למורים, הרשימה שאני מסוגל לתת תימשך על פני לא מעט שנים. בואו נגיד שהיו מספיק טמבלים וטמבליות, הא? אני מסוגל לתת ללפחות חמישה מהם נאום ששיאיר אותם בשתיקה של חמש שנים. אבל יותר שווה לזכור רגעים יפים.
