מה שכתוב זה מה שזה../images/Emo13.gif
ז"א,זו המסה פשוטה של מלח אלקלי,פוטסיום יודיד, במים. אמנם לא נכתב בצד ימין,"התוצרים", (aq),אבל ודאי שזו הכוונה, ולכן "מים" צריכים להיכתב על החץ ולא כ"מגיב". מתכת אלקלית,למשל אשלגן אכן מגיבה[לרוב בפראות!] עם מים כפי שציינת אבל...אין כאן מתכת אשלגן או כל מתכת אלקלית אחרת אלא *יון* שלה,וזה ההבדל. ליון אשלגן "טוב" במצב הזה,הוא יציב יחסית תרמודינמית ולכן לא סביר שהוא ימשיך להגיב בכל דרך שהיא. למעשה,מתכת אלקלית באופן כללי מגיעה למצב שציינת בדיוק בגלל שהיא הגיעה לאותו יון יציב למדיי[וגם גז מימן שנפלט החוצה הוא כוח מניע מצויין,במקרה ספציפי זה]. למה יונים אלקליים יציבים יחסית? כי ליון זה היערכות אלקטרונית יציבה ביותר, של רמה אנרגטית מלאה לחלוטין, וכן אלקטרושליליות נמוכה מאד למתכות אלקליות[למעשה, אלקטרושליליות זו מוסברת ע"H אותה רמה אנרגטית מלאה אליה מגיעים בקלות יחסית ע"י יינון היסוד האלקלי]. היודידי,האניון של היוד, גם הוא יציב מאד במצב זה ואין לו "טעם" להמשיך להגיב במצב זה. ולמה הוא יציב מאד[אגב-בגלל שאותו יודיד יציב, נאמר שחומצה יודית היא חזקה] ? שוב, רעיון דומה-כי ליוד היערכות של רמה אלקטרונית מלאה במצב זה,אבל בעיקר ,לדעתי, עצם העובדה שאניון זה הוא נפחי מאד יחסית ולכן המטען השלילי שעליו יכול להתפזר בקלות על פני כל נפח זה,קרי פיזור מטען גבוה[ככל שמטען מרוכז יותר,כך הוא יציב פחות, ריאקטיבי יותר].
