תודה
כן בטח הסתכלתי על כל מה שכתוב פה לפני שכתבתי את המכתב, והשתמשתי בזה. המכתבים כאן ממש ממש ממש עזרו לי לכתוב את המכתב שלי, הסתמכתי בעיקר עליהם!! אני חייבת לכן תודה
אין לי בעיה לפרסם, למרות שאני לא יודעת עד כמה זה יעזור שיגיבו כי המכתב כבר נשלח... =\ הנה הוא: הנדון: בקשת פטור משירות הביטחון מטעמי מצפון אני מעבירה לידיכם בזאת את בקשתי לפטור משירות ביטחון מטעמי מצפון, ע"פ סעיף 39 לחוק שירות ביטחון (נוסח משולב), תשמ"ו- 1986. אבקשכם להעביר את הבקשה לידי ועדת הפטור המוסמכת. הריני מצהירה כי השקפת עולמי, צו מצפוני ואמונותיי מונעים ממני לשרת בצה"ל. אבהיר כי אני רואה בסירובי אקט דמוקרטי; עצם היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית, המושתתת על עקרונות הדמוקרטיה כערך עליון, ההומניזם והפלורליזם, מאפשר לכל אדם בראש ובראשונה את זכויותיו הטבעיות, שבהן: חירות המצפון וחופש הבחירה. חירותו של כל אדם להחזיק בדעות מסוימות בתחום המוסר, האמונה והמצפון, וזכותו של אדם לסרב למעשים הנוגדים את צו מצפונו. המדינה נוצרה עבור אזרחיה ועל ידי אזרחיה, ואל לה למדינה לכפות על אדם לפעול בניגוד למצפונו. תפיסת עולמי המוסרית-פציפיסטית מנוגדת לפתרון סכסוכים בדרכי מלחמה ואלימות, ונובעת מתיעוב עמוק לרצח, שנאה ואכזריות. אני מאמינה כי האינטלקט האנושי מאפשר פתרון בעיות בדרכי שלום ומדיניות של דיבור וגישור, שיבטאו לא את הפרימיטיביות והבהמיות של האדם כי אם את ההומאניות והתבוניות שלו. אינני מסוגלת ויכולה לשרת בגוף אשר מטיף לשימוש בכוחניות וחימוש ומצדיק ערכים פגומים, כגון: "הקם להרגך- השכם להרגו", משום שלדעתי אין לדעת "דמו של מי אדום יותר". מבחינתי, הצבא אינו מונע אלימות אלא מלבה אותה. זה לא הגיוני שהתנגדות אלימה לאלימות תצליח להביא שלום. לעניות דעתי, אין לגיטימציה לשימוש בנשק או כל הצדקה לסבל שבלהרוג או להיהרג. אני מתנגדת בתוקף להיותה של מדינת ישראל מדינה מיליטריסטית וגזענית, אשר בה מחנכים את הילדים מגיל צעיר להלחם ולתקוף, כאילו זו הדרך היחידה בה יכול אדם לעמוד מאחורי אמונותיו ועקרונותיו ולהגן על עצמו ומולדתו, וש"ציונות לוחמת" היא הדרך היחידה. אי לכך, אני מתנגדת לשירותי בצה"ל שהוא גוף שתכליתו היא פתרון בעיות בדרכים פיזיות. הנני תלמידה במגמת הבחירה של "נוער שוחר משפט עברי", ולעבודת הסיכום במגמה בחרתי בנושא- "ענישה קולקטיבית", נושא המטריד אותי מאוד הן מבחינה אתית והן מבחינה משפטית-חוקית; אני מתנגדת בתוקף וסולדת ממדיניות העונש הקיבוצי שצה"ל מנהיג בשטחים, כגון: מדיניות הריסת בתים ומבנים של אנשים חפים מפשע שבהם השתמשו או גרו מחבלים ועל ידי כך בעצם מענישים גברים, נשים וילדים על לא עוול בכפם, סגר בשטחים לעיתים ללא כל צידוק בטחוני נאות המשפיע על הכלכלה, החינוך והטיפול הרפואי בשטחים והשימוש המופרז וחסר ההבחנה בכוח של כוחות הביטחון כנגד אזרחים, וכל זאת תוך רמיסת זכויות האדם הבסיסיות של התושבים באזור. ממשלת ישראל מחויבת למשפט ההומניטארי הבינלאומי, ומדיניות צה"ל בשטחים נוגדת את החוקים הנ"ל. בחרתי במגמת ערבית, על מנת ללמוד את שפתם של שכניי הערביים כאינסטרומנט תקשורתי ואופציה לדו שיח וגישור, ולא כדי להשתמש בשפה למטרות צבאיות שבעיני פסולות. אני בת יחידה לאם יוצאת צבא, ולאב נכה צה"ל, ולאחר האירועים והטראומות הרבות שעבר ועודנו עוברים, אינני רוצה ומסוגלת לשרת גוף שגורם ליצירת מציאות הגורמת לבני אדם באשר הם מצוקה נפשית וגופנית כל-כך נוראה ומזוויעה, קל וחומר לשרת אנשים אשר דוגלים באותה מציאות ויוצרים מדיניות המחזקת אותה. עם זאת, אני מכירה בחובתי לתרום למדינה כשם שתרמה לי. אני חדורת מוטיבציה לתרום למדינה ולקהילה כמיטב יכולתי וזאת על ידי שרות אזרחי- התנדבות לשירות לאומי, ובו זמנית לפעול על פי ערכיי ובדרך המתאימה והנכונה עבורי.
