שואלת שאלה5
New member
שאלונת ../images/Emo13.gif
אני בת 18, אמורה להיות בשיאי. סיימתי י"ב לאחרונה. בימי ביה"ס השלמתי עם רוע הגזרה, והתעוררתי (כשהעירו אותי לבקשתי) בסביבות 07:20 לביה"ס. סבלתי מכל רגע. אני זוכרת שהיה לי ממש קשה להתעורר. סבל במלוא מובן המילא במשך כעשרים דקות (ואח"כ זה מתמתן וחולף בהדרגה). הייתי ישנה בדרך כלל ב23:30-00:00-01:00 בלילה (ברוב המכריע של המקרים בגלל הטלוויזיה. עשיתי לי מעין הרגל לצפות בטלוויזיה כשהמשפחה שלי הולכת לישון - בסביבות 23:00 בערב בד"כ, כי אז הבית שקט, והכל חשוך, ואני צופה ברוגע בטלוויזיה ואני מאוד אוהבת את השלווה הזו. זה מרגיע אותי מאוד). עכשיו - חופש. אני מתכננת לעשות כ"כ הרבה דברים (עבודה, פסיכומטרי, בריכות, ים, ימי כייף וכו') כדי לנצל את הזמן עד לגיוס, אבל אני מוצאת את עצמי כל יום מתעוררת ב12:00 בצהריים. אני לא מספיקה לעשות כלום (כי אני בד"כ מתחילה לעבוד ב14:00 עד שעות הערב), ומרגישה שכל היום מתפספס לי וכועסת על עצמי על כל מה שלא הספקתי. מלבד זאת, חברות שלי קמות ממש מוקדם בבוקר ונוסעות לים או אפילו סתם לשופינג בת"א ב09:00 בבוקר, ואילו אני מוותרת על זה רק בשביל לא לקום מוקדם. שלא נדבר על זה שאני בקרוב מתחילה ללמוד לפסיכומטרי, ויהיה בלתי אפשרי לשלב עבודה ופסיכומטרי כשאני גם ישנה כל יום עד 11:00-12:00 בצהריים, ושלא נדבר על זה שבצבא אני אצטרך לקום ממש מוקדם, ושוב אסבול כמו שסבלתי בימי ביה"ס. יש לזה היבט רפואי כלשהו? יש פתרון לבעיה שלי? זה ממש מתסכל אותי. תודה!
אני בת 18, אמורה להיות בשיאי. סיימתי י"ב לאחרונה. בימי ביה"ס השלמתי עם רוע הגזרה, והתעוררתי (כשהעירו אותי לבקשתי) בסביבות 07:20 לביה"ס. סבלתי מכל רגע. אני זוכרת שהיה לי ממש קשה להתעורר. סבל במלוא מובן המילא במשך כעשרים דקות (ואח"כ זה מתמתן וחולף בהדרגה). הייתי ישנה בדרך כלל ב23:30-00:00-01:00 בלילה (ברוב המכריע של המקרים בגלל הטלוויזיה. עשיתי לי מעין הרגל לצפות בטלוויזיה כשהמשפחה שלי הולכת לישון - בסביבות 23:00 בערב בד"כ, כי אז הבית שקט, והכל חשוך, ואני צופה ברוגע בטלוויזיה ואני מאוד אוהבת את השלווה הזו. זה מרגיע אותי מאוד). עכשיו - חופש. אני מתכננת לעשות כ"כ הרבה דברים (עבודה, פסיכומטרי, בריכות, ים, ימי כייף וכו') כדי לנצל את הזמן עד לגיוס, אבל אני מוצאת את עצמי כל יום מתעוררת ב12:00 בצהריים. אני לא מספיקה לעשות כלום (כי אני בד"כ מתחילה לעבוד ב14:00 עד שעות הערב), ומרגישה שכל היום מתפספס לי וכועסת על עצמי על כל מה שלא הספקתי. מלבד זאת, חברות שלי קמות ממש מוקדם בבוקר ונוסעות לים או אפילו סתם לשופינג בת"א ב09:00 בבוקר, ואילו אני מוותרת על זה רק בשביל לא לקום מוקדם. שלא נדבר על זה שאני בקרוב מתחילה ללמוד לפסיכומטרי, ויהיה בלתי אפשרי לשלב עבודה ופסיכומטרי כשאני גם ישנה כל יום עד 11:00-12:00 בצהריים, ושלא נדבר על זה שבצבא אני אצטרך לקום ממש מוקדם, ושוב אסבול כמו שסבלתי בימי ביה"ס. יש לזה היבט רפואי כלשהו? יש פתרון לבעיה שלי? זה ממש מתסכל אותי. תודה!