תורייייייייייייי
שם: נועה נור ביסטריצר ג'ינג'ית (למישהו יש בעייה עם שמות מהילדות??) המקום שאני בו עכשיו: פוקיקואי ניו זילנד ( pukekohe) תאריך לידה: 7.7.1987 גיל מעבר: 15 וקצת יותר מחצי בערך מזג אויר במקום שלך: בזמן האחרון מתחיל להתחמם, אבל עדיין גשם רוח, שמש, גשם, רוח גשם רוח גשם רוח גשם גשם גשם גשם רוח רוח, שמש, גשם גשם אביב הגיע פסח בא! עם מי אתם נמצאים: ארבעת השלומפרים והכלב (אמא אבא אח אחות) מה עושים: לומדת בהיי סקול בינתיים, מתלוננת בעיקר

למה בעצם עברתם: יש מליין ושלוש וחצי סיבות, צבא, מצב ביטחוני, כלכלי, מים, עבודה, מצב רוח, וכן הלאה וכן הלאה התגובה שלכם למעבר: "לא רוצה ולא רוצה לא רוצה ולא רוצה!!! לא נפסיק לשייייייייר לא נפסיק לשיייייייייר! לא נפסיק לשיייייייר! לא נפסיק לשיר!" מה הרושם הראשון מהארץ החדשה: ירוק, ירוק, ירוק, ירוק, מנומסים, ירוק, ירוק, אוי פארק שעשועים, ירוק, ירוק, ירוק מה חושבים עכשיו על המקום: יפה, נוח, נעים, קצת מציק הצביעות עדיין, אבל מבליגים, מתרגלים (יס מייייייייייייס) מה חסר מישראל: אוכל, אוכל ואכל, אבל הכי הרבה האנשים, או יותר נכון אנשים ספציפיים וכמה מקומות שאני אוהבת דיי. מה חוצץ בינך ובין אנשים: אני נמוכה ונראית מצחיק, אבל אני גם ביישנית, מוזרה, חפיף... את המטבא כבר התרגלתי הטלויזיה פה: סבירה, כן נחמד לצפות בה, יש דברים שאני כבר לא מנסה להבין אפילו את החוש הומור או משהו, הכי שוות פה זה הפרסומות! אוכל: לא משהו מיוחד, אבל יש דברים שאני מתה עליהם כגון פאאאאאאי, כן כן, שולט אבל חוצמזה האוכל פה לא משהו, כמו חומוס האופנה: בעיקר בגדי ספורט וכאלה, אבל זה יותר ביום ום , אין לי מושג מה הם לובשים אחרי שהזאבים הולכים לישון והשעון מכה שמונה בערב, לא מפריע לי במיוחד, בעיקר בגלל שגם בישראל לא ממש הבנתי את הכללים של זה יתרון: רגוע, מחייכים בלה בלה בלה חסרון: לא חמים כמו בישראל, אבל זה בטח כי אני עוד לא פתוחה לגמרי והכל, לכו תדעו... וגם הם בגלל כל הנימוסים והכל דיי צבועים, אז כשאתה רואה את זה זה קצת צורם מקרה מביך בגלל שפה: מה זה אומר לכם N: bla bla bla bla me: bla bla bla washer dish N: ???? פעם אחרת N: bla bla bla bla me: bla bla bla washer dish N: LOL ??? מה הייתי מביאה הנה: חברים ואוכל, טוב וגם משפחה מה אוהבת באנשים: אין משהו מיוחד, חוץ מזה שהם גבוהים? טוב, זה אני לא סובלת בהם חיחיחי דבר ראשון בישראל: אממ... כן, פלאפל! טוב, טלפונים לאנשים שאני רוצה לפגוש באותו רגע... ובמציאות: ללכת לישון את מי אני אזכור כשאני אחזור: השאלה היא האם אני אחזור, לא סתם... בטח את כל מי שהיה לי נעים איתו, נשמע הגיוני לא? להתגעגע לכאן: אם אני אחזור אז כן, כי כבר דיי התרגלתי, למרות שזה לא המוווווווון זמן,אבל זה זמן קובע כזה, ובסך הכל דיי גמניב פה מקווה שלאכול הרבה בצק חי לא עושה כלום חיחחיי