שאלוםשאלום D:

[Looking4CoolName]

../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif../images/Emo51.gif../images/Emo70.gif ../images/Emo9.gif

ו...

הכיפה שלי על ברק באחת מהתמונות. *מתרגש*

 

[charmer]

נצל"ש משהו חדש שכתבתי

היי אנשים, האינטרנט שלי לא עובד לאחרונה אז לא יצא לי לבקר פה הרבה (חוץ מתמונות שלי שמשוטטות להן בפורום, מסתבר) אבל כתבתי משהו, ואחרי קצת ביקורת ושיפוצים (תודה עידו, אליל המין הכי סגיד בסביבה), החלטתי להעלות אותו לשיפוטכם. היא שינתה לי את החיים. נדוש להגיד את זה, אבל ממש ככה: החיים שלי לעולם לא יהיו אותו הדבר מאז הרגע שבו פגשתי אותה. לטוב ולרע. היא הצילה אותי כשהייתי על סף תהום. זעזעה אותי ודחפה אותי אחורה, רחוק מספיק כך שכבר לא ראיתי אפילו בור קטן באדמה, במקום השקע הענקי הזה שעמד לבלוע אותי. או בעצם, שאני עמדתי לקפוץ לתוכו לבד. היא העניקה לי כוח. כוח עצום, ממלא, ששטף את כולי. כוח מיוחד. ההרגשה שיש בי את היכולת לעשות הכול, אם אני רק ארצה. שיש בי חוזק. נפשי, רגשי, פשוט חוזק. כאילו החוזק הזה היה קיים בי תמיד, כך היא גרמה לי להרגיש. אבל לא. זו היא שהעניקה לי אותו. רק בעצם היותה מי שהיא, בלי שום תוספת חיצונית. והיא אפילו לא ידעה את זה. היא לא הבינה אף פעם עד כמה היא מדהימה, לכמה היא מסוגלת וכמה היא נתנה לי. וכל האושר הזה, כל הטוב, התחושה שהציפה אותי כשרק חשבתי עליה, נשאבה ממני בדיוק באותה קלות. לפני שהכרתי אותה לא חשבתי שבן אדם אחד יכול לשנות לך ככה את החיים. זאת אומרת, לא חשבתי ככה כי זה לא הגיוני, לא רציתי לפתח תקוות שווא. אם למדתי משהו אחד מהחיים שלי עד שפגשתי אותה, זה שאני אף פעם לא אקבל מה שרציתי. אבל למעשה, תמיד האמנתי שיום אחד זה יקרה. יום אחד מישהו יציל אותי ויעניק לי את הדבר היחיד שהיה חסר בי - חיים. ובאיזו קלות זה נעשה. עם הדבר שהיום אני מבינה שהוא הכוח החזק ביותר ביקום. אהבה. אהבה טהורה, ללא תנאים, אהבה חזקה שמסוגלת לעשות הכול. והאהבה הזו הצילה אותי, אבל כנראה לא הצליחה להציל אותה. או שאולי אני פשוט לא מסוגלת לכך ברמה המדהימה שהיא לימדה אותי. וזו הסיבה שהאהבה הזו גם שברה אותי. כשאהבה כזו קיימת בתוכך, תמיד ישנו פחד שזה ייעלם. אבל ישנה גם תחושה שזה לעולם לא יקרה. שהכול הולך להיות טוב מעכשיו הלאה ושאני תמיד אמשיך לחייך. מצחיק מאוד. ברגע שהיא רק רצתה, היא דחפה אותי דחיפה, קלה מאוד, שמיד שמה אותי שוב באותו המקום - על סף התהום. רק שהפעם התהום הייתה עמוקה הרבה יותר והחשק שלי לצלול לתוכה גדול עוד יותר. אבל אני מחזיקה מעמד. נאחזת בציפורניים. ולמה? בזכותה. כי הכוח הזה שהיא העניקה לי ריחף מעל הראש שלי. בעצם, מעל הלב. פתאום ידעתי. ידעתי, בבטחון מלא, שזה יקרה שוב. שאני אחזור לעמוד על הרגליים, ואפילו לחייך. ואולי אני עוד אזכה להחזיק אותה בזרועותיי, ללטף את שיערה האדום, להביט לתוך עיניה הירוקות שרק בהן אני מרגישה כמו בבית. אולי לא בקרוב, אבל מתישהו. ובינתיים, אני אשב פה על סף התהום, דמעות יבשות על הלחיים, עיניים אדומות שכבר לא מסוגלות לבכות, וחיוך אחד, הכי קטן שיש, מלא בתקווה.

 

[Harry the Bloody]

כל הכבוד!

מרגש ומיוחד, אהבתי את השינויים=)

 

[W h i t e r o s e]

אז למה אתה לא מתמודד בתחרות הפיקים?

זה מקסים.

 

[.ולנטיין.]

../images/Emo45.gif what she said.

youve gat talent girl! ואל.

 

[k R I P s]

Making my big sister proud ../images/Emo9.gif

תודה על המחמאות אנשים (כן, זו שירן בפלישה למשתמש של ברק). כיף לראות שאנשים נהנים ממה שכתבתי.

 

[Harry the Bloody]

כולם כותבים מהכינוי של ברק לאחרונה

 

[.ולנטיין.]

you think what I think?..

he is taking over the world! ואל.

 

[k R I P s]

מזל שלא כולם העולם כותב מהמשתמש

שלך... אחרת באמת כל הפורום היה כחול.

 

[Harry the Bloody]

../images/Emo9.gif