שאלה..

שאלה..

אני מגמגת כבר מגיל 4 (אני בת 15).. עברתי אין-ספור טיפולים,ואני כרגע בטיפול של דיקור סיני שעוזר לי מאוד.. רציתי רק להתעניין, איך עבר גיל ההתבגרות שלכם עם הגמגום? הסתדרתם? היו לכם קשיים? תודה רבה =] ואני שמחה שאני לא לבד :) בברכה, יערה. :)
 
אפשר לומר שגיל ההתבגרות הוא הכי קשה

גם אני בגיל קטן גיליתי סימני גמגום אבל זה לא הפריע לי בתור ילד הייתי משתתף בחידונים מול מאות ואלפי צופים והכל היה מצוין אבל בגיל ההתבגרות זה התגבר חזק ועד עכשיו אני כבר בן 20 ואפשר לומר שיש תקופות ויש תקופות. עברתי כמה טיפולים וזה לא עזר לי. אשמח אם כשתסיימי עם הדיקור סיני תגידי לי אם זה עזר לך?
 
יערונת

הכי הכי חשוב, אל תמנעי מעצמך לוותר על דברים בגלל הגמגום. היום ,בראייה לאחור, אני מצטער על הרבה דברים שלא עשיתי והעדפתי לוותר.
 

vicz

New member
קודם כל ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

בדרך כלל יש פה יותר תגובות כנראה נפלת על תקופה יבשה
כבר כמה ימים אני רוצה להגיב אבל זה סיפור ארוך אז אני כל פעם דוחה את זה גיל ההתבגרות.... זה תלוי בסביבה עד גיל 11 למדתי בכיתה מקסימה עם מחנכת מקסימה, היינו שני מגמגמים בכיתה, אני ועוד ילד אחד, והיא (מורידה בפניה את הכובע) הצליחה לחנך ילדים בכיתה א' שכשאחד מאיתנו דיבר, הילדים בכיתה כמעט במקהלה היו אומרים לו:"זה בסדר, תנשום, לאט".שם פרחתי מכל הבחינות, במיוחד חברתית. עברנו דירה ועברתי בית ספר, וסבלתי מהצקות קשות מ...ילד מגמגם אחר כן זה ממש מוזר, אולי זאת הייתה הגנה עצמית, לצחוק על מישהו אחר בשביל שלא יצחקו עליו זה היה בכיתה ו' ומאז, בתחילת כל שנה אמא שלי הייתה ניגשת ליועצת ומבקשת ממנה לדבר עם כל המורים, שלא יבקשו ממני לענות בכיתה וכך ביליתי את כל התיכון בשתיקה, לפחות בכיתה היו לי חברים, ולא מעט, אבל תמיד מהילדים השקטים של הכיתה. למרות שאיתם הייתי פטפטנית לא קטנה. סבלתי עמוק בפנים כי היו לי דברים להגיד ולא תמיד יכולתי הייתי מגמגמת די קשה, וברגעי לחץ הייתי הופכת לדג - כזה שפותח וסוגר את הפה והמילים לא יוצאות. רק בצבא התגברתי על זה כי לא הייתה ברירה והגמגום השתפר כי התרגלתי לדבר מה שאני יכולה להגיד לך זה לקחת את הגמגום בפרופורציה בתיכון זה ממש קשה כי כל דבר קטן גורם לגל צחוק אבל בסך הכל פגם, כמו שיש לכולם אז מתאמצים קצת יותר בשביל כל דבר בחיים, ובשביל חלק מתאמצים הרבה יותר, אבל זה בונה אופי ויקי
 

dudu2873

New member
אחד שגדל בפינמייה...

היי..אני מגמגם מגיל 8 {עוד מעט בן 34}.הגיל התבגרות עברה לא משהו ..הייתי ילד עצבני אולי בגלל שגדלתי בפנימייה ולהיות עם ילדים כול היום בבית ספר או בחדרים זה לא כ"כ טוב.. אבל היו לי חברים לא הכול היה שחור ..גם חברה.. היום אני הרבה יותר שלם עם הגמגום שלי יותר מדבר יותר שואל ...כבר לא אכפת לי מה אומרים או צוחקים.. היום החיים יותר טובים...זה הכי חשוב..לא..
 
גיל ההתבגרות עבר טוב

לא נראה לי שחשבתי הרבה על הגמגום. הסתדרתי? כן, החברות שלי תמכו בי, ואפילו המשפחה לא השלימה הרבה משפטים (זה היה ממש כיף) קשיים? חוץ מהתפרצות אחת של "למה זה קרה לי" אבל זה חלף תוך פחות מיומיים. עכשיו, אחרי ההתבגרות התחלתי לחשוב וכן, זה מציק לי. מקווה להשלים עם הגמגום הזה בקרוב:) בהצלחה.
 
למעלה