עברתי חוויות דומות מאד.
ההבדל הוא שאני הייתי בקושי בת 18, וגרה אצל ההורים שלי (מה שהשתנה לאחר מכן מהר מאד...), ואת אישה מבוגרת ועצמאית. הנסיון שלי לימד אותי שזמן מרפא הכל, לפחות עד מידה מסויימת ולפעמים עד אינסוף ממש: גם מהצד שלהם, גם מהצד שלך. בינתיים את צריכה להישאר מאוד מנותקת רגשית, במודע, מהאלימות הפיזית והנפשית שהופעלה עליך ולא לתת לה לטשטש אותך ולהכתיב את מעשייך. התנתקות, עד כמה שאת יכולה, זה טוב. אפילו משטרה, אם יש סיכוי כלשהו שזה יחזור. ובעיקר להתלכד סביב עצמך וסביב העובדה שאת כאמור, אישה עצמאית ומבוגרת. מעולם לא היה מותר למישהו להכתיב את מעשייך- ועכשיו בטח שלא- אז אל תתני לזה אחיזה כלשהי בך. רק טוב.
