שאלה...
כשאמא שלי נפטרה לא הלכתי להלוויה שלה לשמחתי אבא שלי שאל אותנו אם אנחנו רוצים ללכת ואני אמרתי שלא, עד היום אני שלמה עם ההחלטה הזו לגמרי... כשהייתי בת 13 אבא של חברה טובה שלי נפטר בשביל לתמוך בה הלכתי להלוויה שלו וזה הספיק לי לכל החיים...היום נפטרה (זה קצת מסובך... להתרכז) אמא של אישתו של בן דוד שלי, הכרתי אותה וכמובן את אישתו של בן דודי אך לא הייתי מסוגלת ללכת להלוויה... האמת מאז אותה הלוויה בגיל 13 אני לא הולכת להלוויות כולל ההלוויה של סבתא שלי... הבעיה היא שאבא של גיסתי אחרי שבץ במצב קשה וככל הנראה זה רק עניין של זמן... אני מרגישה שאני חייבת בבוא היום ללכת להלוויה שלו בשביל גיסתי... אבל איך עושים את זה? איך מתמודדים עם הלוויות?
כשאמא שלי נפטרה לא הלכתי להלוויה שלה לשמחתי אבא שלי שאל אותנו אם אנחנו רוצים ללכת ואני אמרתי שלא, עד היום אני שלמה עם ההחלטה הזו לגמרי... כשהייתי בת 13 אבא של חברה טובה שלי נפטר בשביל לתמוך בה הלכתי להלוויה שלו וזה הספיק לי לכל החיים...היום נפטרה (זה קצת מסובך... להתרכז) אמא של אישתו של בן דוד שלי, הכרתי אותה וכמובן את אישתו של בן דודי אך לא הייתי מסוגלת ללכת להלוויה... האמת מאז אותה הלוויה בגיל 13 אני לא הולכת להלוויות כולל ההלוויה של סבתא שלי... הבעיה היא שאבא של גיסתי אחרי שבץ במצב קשה וככל הנראה זה רק עניין של זמן... אני מרגישה שאני חייבת בבוא היום ללכת להלוויה שלו בשביל גיסתי... אבל איך עושים את זה? איך מתמודדים עם הלוויות?
). המחשבה על זה אף פעם לא יכולה להיות נעימה במיוחד וזה טבעי. בנוסף, יכול להיות שהמקום מזכיר לך את המוות של אמא שלך בצורה הכי מוחשית וברור שגם זה לא יוצר תחושה טובה. אני מכירה כמה אנשים שלא מסוגלים ללכת להלוויות, הם החליטו שהם לא רוצים להתמודד עם זה. זה סוג של החלטה. את כותבת שאת מרגישה שבבוא היום תהיי חייבת ללכת להלוויה של אבא של גיסתך כדי לתמוך בה. אפשר לא להגיע להלוויות ואח"כ כן להגיע לשבעה וגם אחריה, ולתמוך (כולנו יודעים שהקושי האמיתי מתחיל אחרי שכל התומכים מהשבעה חוזרים לחיים ואנחנו נשארים לבד עם האבל והצורך להמשיך בשיגרה). כלומר אם לא תגיעי להלוויה זה לא אומר שלא אכפת לך ותוכלי להראות אהבה ותמיכה בצורות אחרות. אם תחליטי בסוף לא לעשות את זה - את יכולה לדחות את ההתמודדות הזאת לעתיד. אבל: אם את ממש לא מוכנה לוותר על זה כי זה חשוב לך, לדעתי פשוט תחליטי שאת מתמודדת עם זה ויהי מה, ותתכונני מראש לכך שהדבר יהיה לא קל. אגב, לא רק לך אלא לכל מי שיהיה במעמד. יש בחיים לא מעט דברים שאנחנו פשוט חייבים לעשות למרות שהם מעיקים, בשביל עצמנו ובשביל אחרים. תזכרי שמדובר בסך הכל בפחות משעה, בדרך כלל, שאחריה חוזרים לשגרה. זה לא ממש מנחם אבל אני מנסה לתת לך טיפים שאולי יתנו לך הרגשה שזה אפשרי.