עוד -
אבן עזרא: אבי ואמי היו סיבות בואי בעולם הזה, עזבוני במותם, והקב"ה אספני תמיד. מצודת דוד: אבי ואמי לא נתנו לי די מחסורי, והקב"ה אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי. פירוש מאד פרטי שלי, מתייחס לפער שבין הזמן בו אבי ואמי עזבוני, לבין הזמן שה' יאספני (כביכול, בעתיד, או בתנאי של מהלך מסוים שאעשה בעצמי), ומדבר על התפתחות האמונה באלוקים של האדם. האדם מקבל ביטחון מהאמונה בהוריו, ואז מגיע העת שהוא מתבגר ומגלה שהוריו אינם מצוקי עוז שאפשר לבטוח בכוחם, אלא היוו רק הבסיס שממנו הוא יכול לפתח את האמונה והבטחון בבורא העולם, שהוא פחות מוחשי מההורים אבל יותר בטוח מהם. בפער שבין הזמן שנעזב ע"י הוריו לבין הזמן שיוכל להישען בביטחון מלא על הקב"ה, שומה על האדם לעבור תהליך למידה של התחזקות בביטחון ובאמונה בקב"ה, וכפי השתדלותו יעניק לו הקב"ה את ההכרה המלאה ואת יכולת ההישענות.
