כנראה שבנך זקוק לזמן כדי לעבד את
"החוויות" והתחושות הקשות שחווה בביקור..תני לו את כל הזמן שבעולם..נראה לי שכאשר לא יוכל יותר להתמודד לבד,ויהיה זקוק לאוזן קשבת,הוא ישתף אותך, ועוד איך..לכן,את חייבת להיות סבלנית,ולתת לו את הקצב.אחרת,הוא כילד, או יותר נכון לומר,כנער מופנם וסגור מטבעו,ימשיך להתמודד עם רגשותיו הוא בעצמו,כפי שהוא נוהג לעשות..והלחץ להוציא חוצה את רגשותיו,יסגור אותו עוד יותר בתוך הקונכיה שלו..וחבל.
