שאלה
שלום קוראים לי יוני אני בן 19 מאזור המרכז, למדתי בישיבה תיכונית כל חיי וכבר מגיל מאוד צעיר הרגשתי ריקנות, שוני, ובדידות קינאתי בחבריי המאמינים קנאה עמוקה על אמונתם ועל דרך חייהם המותוות ללא דופי לעומת דרכי האפורה ו"החסרה" קינאתי בהם על אמונתם ה"משלימה" אותם ומדריכה אותם וכפיתי על עצמי גם להמשיך, להשתנות, להשתלם, ללמוד בישיבה וגם להמשיך לחצי שנת מכינה קדם צבאית בתקופת המכינה מאסתי בהכל, בדת, באמונה, ובעיקר בחיפוש הבלתי פוסק בעצמי שנאתי את עצמי וחייתי חייים כפולים אני מרגיש כנופל בין הכיסאות כאדם הנמצא באזור אפור אני לא דתי אך גם לא חילוני אין לי אמונה בלב כבר מגיל צעיר מאוד להוציא אופוריות דתיות בודדות מדי ולעתים רחוקות מדי, ומשום כך הגעתי למסקנה שאיני רוצה עוד להיות דתי אך אני מפחד מתגובת הוריי אמי בדיוק בסוף תקופת החלמתה ממחלת הסרטן ואני מפחד להכביד על ליבה ובעקיפין לפגוע בבריאותה עוד כחודש אני מתגייס ותכננתי לספר להם על תחושותיי אז אך איני יודע איך, האם להפיל את זה במכה אחת או לעשות את זה בהדרגה? ומה אם תגובתם תהיה קיצונית ? מה אעשה אז.. ? תודה, יוני
שלום קוראים לי יוני אני בן 19 מאזור המרכז, למדתי בישיבה תיכונית כל חיי וכבר מגיל מאוד צעיר הרגשתי ריקנות, שוני, ובדידות קינאתי בחבריי המאמינים קנאה עמוקה על אמונתם ועל דרך חייהם המותוות ללא דופי לעומת דרכי האפורה ו"החסרה" קינאתי בהם על אמונתם ה"משלימה" אותם ומדריכה אותם וכפיתי על עצמי גם להמשיך, להשתנות, להשתלם, ללמוד בישיבה וגם להמשיך לחצי שנת מכינה קדם צבאית בתקופת המכינה מאסתי בהכל, בדת, באמונה, ובעיקר בחיפוש הבלתי פוסק בעצמי שנאתי את עצמי וחייתי חייים כפולים אני מרגיש כנופל בין הכיסאות כאדם הנמצא באזור אפור אני לא דתי אך גם לא חילוני אין לי אמונה בלב כבר מגיל צעיר מאוד להוציא אופוריות דתיות בודדות מדי ולעתים רחוקות מדי, ומשום כך הגעתי למסקנה שאיני רוצה עוד להיות דתי אך אני מפחד מתגובת הוריי אמי בדיוק בסוף תקופת החלמתה ממחלת הסרטן ואני מפחד להכביד על ליבה ובעקיפין לפגוע בבריאותה עוד כחודש אני מתגייס ותכננתי לספר להם על תחושותיי אז אך איני יודע איך, האם להפיל את זה במכה אחת או לעשות את זה בהדרגה? ומה אם תגובתם תהיה קיצונית ? מה אעשה אז.. ? תודה, יוני
