שאלה.

שאלה.

מה המשמעות של מכירת הנשמה לשטן? כלומר,לאן זה עשוי להוביל ומה יקרה אחר כך...שיבוא היום למות? תודה מראש לאנשים שעונים תגובה נורמלית, אני יגיד בכנות ובתקווה למצב אחר שאני קורא כאן די הרבה ואנשים עונים כאן סתם תגובות מעליבות וחסרות תועלת שלא נוגעות בשאלה,אני חושב שגם אם מישהו שואל שאלה שנראית ממש מטומטמת יש צורה אחרת לענות לו(נימוס?!). אני חושב שאלה שעונים תגובות מהסוג הזה הם לא אלה סתם אנשים שחושבים את עצמם, בכל אופן תודה מראש לעונים.
 

RainBird

New member
כל הנושא של מכירת הנשמה לשטן הוא ממש נוצרי. הקונספט הוא שהשטן מפתה- מעניק תענוגות ארציים רק כדי לשמור את הנשמה בחטא- ולקחת אותה לגיהינום לאחר מכן. נוצרה האמונה שמכשפות חותמות חוזה עם השטן, מעניקות את נשמתן מראש- על מנת לקבל את כוחן לפגוע באנושות. כאשר המכשפה מתה- השטן מקבל את נשמתה ושולח אותה לגיהנום. (למרות שאצל הנצרות אפילו הנאה ממוסיקה היא חטא- ראה "גן התענוגות" של הירונומוס בוש) אישית לא מכרתי שום נשמה עבור שום שטן שהוא לא חלק ממערכת האמונה שלי ../images/Emo13.gif
 

HeavyRed

New member
היי טול ../images/Emo140.gif

באופן עקרוני כדי להבין את התופעה של חוזי מכירת נשמות לשטן צריך להסתכל קצת בגדול על המאגיה בימי הביניים באירופה בכלל ובגרמניה בפרט. הספרים המאגיים הראשונים שהופיעו כ-grimoire (והראשון הוא הספר של האפיפיור הונוריוס) תיארו כיצד להשתמש בשדים כדי להגיע למטרות רבות, החל מריפוי ויכולות למידה מופלאות וכלה בכסף ושליטה פוליטית. תופעה זו נבעה מערבוב בין השרידים האחרונים של המאגיה הפגאנית עם המאגיה הערבית, מיסטיקה יהודית וראיית העולם הנוצרית. הספרים בוססו על הטקסטים שהכנסיה פרסמה נגד גירוש שדים. הכמרים\פקידי כמורה שהייתה להם גישה לטקסטים כאלו פשוט "הפכו" אותם וזימנו שדים. מכיוון שזה היה טקסט להגנה מפני שדים במקור, המכשף האמין שהוא מוגן לגמרי כאשר הוא מזמן שד שיעשה כרצונו. מעבר לכך, גם אם הוא זימן שד כדי להשיג דברים שהם חטא כמו סקס, המכשף האמין שע"י תפילות רבות וטקסים דתיים אחרים הוא יוכל לטהר את מצפונו ולהגיע לגן עדן. באותה תקופה, ימי הביניים המוקדמים, כאשר אדם נמצא אשם על ידי הכנסיה בעשיית מעשה שאינו כחוק (למשל, כישוף) כל מה שהיה עליו לעשות זה להודות, לשלם קנס כזה או אחר לכנסיה, ושמו היה מטוהר. ל"ניקוי מצפון" זה הוא היה מקבל סוג של "קבלה", ממש כאילו הוא קנה את הכניסה לגן עדן בכסף מהכנסיה. מעבר לכך, מי שידע קרוא וכתוב ולכן הייתה לו הגישה העיקרית לכתיבה וקריאה של ספרים כאלו היו פקידי כמורה. הראיית עולם המאוד בירוקרטית ורשמית של הכנסיה חדרה להכל. בגלל זה כשאתה תקרא טקסטים של כישוף מימי הביניים, אתה תשים לב שתמיד יש נוסח אחיד, שמנסה "לכסות את כל הפינות" מבחינת ההתחייבות של השד לא לפגוע במזמן, ממש כאילו זו איזו פוליסת ביטוח... מעבר לכך, יש תיאור מפורט של בדיוק כמה חילות שדים יש לשד ודברים אחרים שנראים לגמרי קשורים לגינוני טקסיות של חצר או לעולם הבירוקרטי של הכנסיה.. לסיכום אפשר להגיד את הדברים הבאים. המאגיה בימי הביניים, שזו התקופה בה נוצר מושג זימון השדים, היא ערבוב של שרידי מאגיה פגאנית (התיאורגיה היוונית) עם מאגיה ערבית (במיוחד בחותמות), מאגיה יהודית (במיוחד בשימוש של שמות ואותיות) וראיית עולם נוצרית. ראיית העולם הנוצרית באה לידי ביטוי בשימוש בגינוני טקסיות של חצר מלוכה או שפה בירוקרטית של פקידים כנסייתים. לזה התווספו הטקסטים לגירוש שדים שיצרה הכנסיה וגם השטרות שהיוו כפרה על חטאים. כל אלו יצרו ספרי מאגיה שכתובים בצורה של "חוזים". היה פולקלור רב באותה תקופה על אנשים מרושעים שכורתים ברית עם השטן נגד אנשים אחרים. פשוט תאחד את כל אלו יחד ותגיע למיתוס הכתוב הראשון על ברית עם השטן שנצא ב"פאוסט". מקווה שעשיתי לך יותר סדר מבלגן :) זה נושא שאפשר להרחיב עליו שעות...
 
תודה רבה.

עזרתם לי מאוד, (לא שאני הולך לעשות משהו בסגנון) סתם על מנת להרחיב את הידע בשכל ובמאגר הצללים האישי. תודה.
 
למעלה