שאלה

[איטי המקורי]

שאלה

בשנה שעברה, בתקופה שבה האמצעי שלנו (ה-PDD) סבל מהתקפי אפילפסיה קשים ומלחיצים, שיתפתי את המחנכת של בני הגדול, רציתי שתהיה סלחנית כלפיו בתקופה זו, והיות ומרבית ההתקפים ארעו בזמן יקיצה, בבוקר ידעתי שהגדול שלי יוצא אחרי בקרים כאלה לביה"ס כשפחד גדול מציף אותו וחשבתי שמילה טובה ואוזן קשבת מהמחנכת בתקופה כזו יכולות לפוגג הרבה מן המתח. לצערי המורה לא מצאה לנכון לשוחח עימו ולו פעם אחת,אבל מאז כאילו מתנהל סביבו איזה מחול שדים קטן, הילד סומן כבעייתי, למרות ששום דבר בהתנהלותו אינו כזה. הופעל עלי לחץ לקחת אותו לטיפול אצל פסיכולוג ביה"ס, שאותו פגשתי בוועדת ההשמה של בני האמצעי והתרשמתי ממנו לשלילה, סירבתי בטענה שכל טיפול שימצא לנכון ינתן על ידי באופן פרטי, וכשהם לא חדלו ללחוץ הצעתי שיצטרף לתרפיה בבעלי חיים שם יקבל גם טיפול רגשי מבלי שינברו לו בפועל בראש ובנשמה. גם השנה הם לא חדלים ללחוץ ולהציע כל מיני דברים בין בידיעתי ובין מאחורי גבי. היום אני מבינה שפנייתי למורה היתה מוטעית. שאלתי היא האם מישהו נתקל בבעיה דומה.

 

[איריס56]

אבחון

יקירי, גם אני הייתי שם, ברגע שידעו שהבכור שלי הוא PDD אוטומטית אבחנו הטרפיסטית באומנות ממתי"א רמת-גן בנוכחות המחנכת ושאר צוות בית הספר את הצעיר שלי כ- PDD. הפתרון הוא פשוט לגבשת לאבחון באופן פרטי אפילו אם זה מתאפשר לכם ולהביא מסמך מרופא מוסמך (ככל השתואר שלו גבוהה יותר הם סותמים את הפה מהר יותר) ואז יש לך שקט תעשייתי ומיידי כי אין להם מה לעשות. אם מחול השדים יימשך אתה יכול לפנות למשרד החינוך ולהתלונן. במקרה שלי ברגע שהבאתי את האבחון וחבל שלא הייתה לי מצלמה לע מנת לצלם את הפה הגדול שפתחה המחנכת הם כולם סתמו את הפה ולא העזו לצייץ שנית, ולגבי אותה טרפיסטית - טיפלתי בה באמצעות מנהלת מתי"א שמכירה אותי ואת הצעיר שלי הכרות אישית. אני ממליצה על פרופסור הראל שהוא מנהל מחלקת נוירולוגיה בדנה (איכילוב) הוא מקבל בפרטי ברמת-חן ואתה מקבל החזרים מקופת החולים. מאלחת לכם הצלחה ואת תאפשר הדבקת מדבקות עם אבחנה על ילד רגיל רק בגלל לקות שיש לאחיו. איריס

 

[איטי המקורי]

הי איריס

כנראה שלא הבהרתי את עצמי בבהירות, אין חשד שהגדול הוא PDD, הצוות פשוט הדביק עליו תווית של ילד עם "מצוקה רגשית". למרות שמדובר בילד שפשוט התמודד עם מצב לחץ איום בבית ומיד כשראיתי את סימני ההסתגרות הראשונים אצלו, פניתי בתמימותי למורה. מאז שהאמצעי מאובחן ומטופל,הדברים נרגעו אצלינו בבית ובהתאמה גם אצלו, הוא חזר להזמין חברים הביתה, לפטפט בלי הפסקה גם בבית וגם בביה"ס ובכלל להיות הוא עצמו. במקביל אנו משקיעים כוחות גדולים כדי לתת לכל ילד מענה לצרכיו, חבל לי שביה"ס לא מניח לנו בענין.

 

[נונינה1]

משהו מנסיוני הפרטי בנושא.

ממש בלי שום קשר לביהס. אבל להיות אח לילד פדד זאת אכן מעמסה רגשית לא קטנה שטיפול מקצועי בתחום הרגשי יכול להקל ולעזור. יחד עם זאת אין לי ספק שגם אם ביה"ס רוצה לעזור, אם אין בעיות תפקוד מהותיות בבית הספר את יכולה בהחלט לזמן פגישה המגובה במכתב מסודר כדי שיהיה עותק כתוב בתיק ולהבהיר שאת לא רואה אותם אחראים לאושרו של בנך, ואים אין בעיות תפקוד מהותיות הם מתבקשים אחר כבוד להפסיק להיות ההורים של בנך. אבל..........תקשיבי להם. יכול להיות שיש דברים שהם כן רואים בבית הספר שלא מגיעים הביתה...............

 

[איטי המקורי]

מסכימה איתך

לגמרי שמדובר בהתמודדות מורכבת ולכן אנחנו מצרפים אותו לרכיבה טיפולית עם האח והבאנו לו מן חונך שיושב איתו פעמים בשבוע, משוחח איתו מספר לו כל מיני דברים וכו'. האמיני לי שדברי בפורום באו אחרי שיחה עם המחנכת והיועצת שחוץ מלהגיד לי שהילד חברותי מאד, ותלמיד טוב בעל דימוי עצמי גבוה, לא ממש הצליחו להסביר לי במה מתבטא אותו "קושי רגשי" לטענתם. הם גם טוענות שהילד נפתח מאד לעומת התקופה המקבילה בשנה שעברה וכל הטיעונים שלהם לענין מסתכמים בכך: שהעובדות הן שיש לו אח PDD והאבא עובד שעות רבות המסקנה:הילד זקוק לשלל טיפולים רגשיים. אני כמי שלא חוששת לטפל כשצריך, סבורה שבמקרה הזה זה מיותר וגם אם היה צורך אז לא בין כותלי בית ספר.

 

[ל י ל ך פ]

נו, אז זה לא רק אצלנו...

רק בשבוע שעבר כתבתי כאן על זה. בעלי חזר מיום הורים עם המידע המלבב שהמורה ממליצה על אבחון להפרעת קשב וריכוז. להזכירכם מדובר בגדול, ה"רגיל", חכם הרבה מעל הממוצע, ואת זה כולם אומרים ,לא רק אני, חברותי, צייתן, מקסים, ו - קוצים בטוסיק. אז אחרי שגמרתי להתפוצץ לילה אחד, התקשרתי למחרת למורה, ובטון קפדני וחינוכי הרציתי לה על "מיצוי ההתמודדות בביה"ס", על הצורך בקשר מעמיק יותר שלה עם התלמיד, ועוד כמה ירקות, ממיטב הפלצפת.. כמובן שמהר מאד היא קיפלה את הזנב, ואמרה שזו רק המלצה, ורק לטובתו, ורק לוודא שהוא לא סובל... ורק ורק ורק. סיכמנו שמעכשיו היא תהיה איתו בקשר אינטסיבי ואני איתה, ובעוד כמה שבועות נחזור על השיחה הזו. מערכת החינוך שלנו כיום ממהרת מאד מאד לקפוץ לאיבחונים ותיוקים. הכי קל למורה זה לשים תווית, ומכאן הדרך לדרישת רטאלין - קצרה. הכי קשה זה להשליט סמכות ולהתמודד. מי כמוני יודעת את זה, אני אמא שלו. זה לא קל אבל זה בהחלט אפשרי, ונכון, זה דורש השקעה. סליחה על העצבים, אבל בשבוע האחרון נתקלתי ביותר ויותר מקרים כאלה, ואני עצבנית...