אנשים אינם מתים לפני הזמן, אלא
אנשים אינם מתים לפני הזמן, הרי מי יודע מתי הסתיים "הזמן"? נכון שאנשים מתים לפמעים כשהם צעירים מדי, או לפעמים למרות שזה נראה כל-כך לא הוגן, ואפילו אכזרי. ועצוב. אבל אולי זה היה הזמן שלהם. אולי הם הגיעו לעולם כדי לתת ולהעניק משהו לעולם ו/או למישהו עד הגיעם לגיל 24, ולא יותר, למשל? אולי תפקידם בעולם, שאותו ביצעו כ"כ טוב עבורנו, הגיע לסיומו ? ולנו, שאיבדנו אהוב, נותר לזכור ולנצור את הרגעים היפים והטובים שאותו אדם העניק לנו, שהיו לנו ביחד. ייתכן שזה מה שהאלוהים כיוון או היה רוצה. באמונה היהודית (שאותה אני מכיר ולכן אסתמך עליה, אבל אני מניח שקיימות מקבילות גם באמונות אחרות : קתולית, הינדואיסטית ואחרות) יש פתגם שאומר ש"צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה". וכאשר שומעים על אדם שנפטר יש לומר "ברוך דיין אמת". כלומר הוא - האלוהים - יודע את התמונה הכוללת, את "האמת" (אותה תמונה כוללת, אותה "אמת" הקיימת כידוע גם ב- ZEN). האמונה נותנת לנו - האנשים הקטנים שלפעמים חשים חסרי אונים מול העולם האכזר - נחמה בכך שייתכן שיש תמונה גדולה יותר, שיש אולי "אמת" שאנחנו לא מודעים לה כרגע. שהיתה סיבה לבואו לעולם, לאושר שהוא נתן כשהיה חי, ללכתו כל כך מוקדם, ולדברים הרבים שהוא השאיר אחריו - לנו הנשארים. ומכיוון שדיברתי על מישהו ספציפי - יהי זכרו ברוך. מקווה שעניתי לך - וגם לי. אלמוג