נורמות, סמלים ומסורת
מפריעים לי רק כאשר הם מזיקים או פוגעים בפני עצמם, ולא מעצם היותם נורמות, סמלים או מסורת. להפך, אני חושבת שפולקלור מייצר שורשים וששורשים תומכים בזהות. אני נמנעת מנורמות סמלים ומסורות כשהם באמת מזיקים (ולא רק באיזו רמה סמלית עמומה ומופשטת) וכאשר ההמנעות מהם היא בלתי מזיקה. במילים אחרות זו כמו תמיד סוגייה של יתרונות וחסרונות. לכן - אני לא אסכים להסתובב סביב בנזוגי בטקס החופה, כיוון שבעיני זה מזיק (זו הצהרה שוביניסטית פר-אקסלנס) וההמנעות היא בלתי מזיקה (היותי אשה נשואה שלא הסתובבה סביב בעלה לא משנה את מעמדי בעיני החברה, המדינה, המערכת המשפטית או המשפחה), אני אקרא לאיש שאני נשואה לו בנזוגי ולא בעלי כיוון שבעיני בעלי זה מזיק והשימוש בבנזוגי לא גורם שום נזק. אבל אני לא אשא שני שמות משפחה (זה של הורי וזה של בנזוגי) כיוון ששניהם לא שמות שיש לי עליהם איזו בעלות אישית (אף אחד מהם לא נבחר על ידי, ואם כבר בן הזוג הוא הרבה יותר בחירי מאשר המשפחה. אם כי גם אותם אני אוהבת) והשימוש בשם המשפחה של בן הזוג אמנם מזיק מבחינה סמלית ומופשטת (זה קשור להיות החברה פטריארכלית) אבל השימוש בשני שמות משפחה הוא מעיק, מסרבל ועשוי להזיק לילד. מאותה סיבה אני כן אתחתן בטקס דתי, וכן אמול את ילדי. עדיין לא יצא לי לפגוש אפילו אדם אחד שאמר לי שהוא מבואס מזה שמלו אותו ושהוא כועס על הוריו שעשו זאת. כפי שריגולטו אמר הורות זה בין היתר לקבוע לילדיך הרבה דברים מראש. מצאתי הרבה ילדים שמבואסים מזה שהוריהם שלחו אותם לבית ספר (אחותי מאפשרת לילדיה, הגדול בן 7 לבחור האם ללכת לבית ספר או לא, הם בוחרים שלא - האם בעתיד הם יודו לה על כך? לא בטוח. היא אם נפלאה, אגב). חוץ מזה, לא יודעת מה זה עושה לגברים אבל כאשה אני חושבת שאין שום הבדל בין מין עם ערל למין עם נימול