את יודעת,
אינני רוצה לחלוק על עיצת רב או חכם, חלילה, אך לגבי מה שנכתב כאן.. אנו חיים בעולם שבו בארצנו האנשים הם לא חסידים, לא חרדים ולא כיפות סרוגות. חלקם מאמינים בבורא עולם וחלקם לא, ואלו שכן- לא כולם הולכים עם כיסויי ראש או בלבוש ה"נכון". ואנו לא מכונות, ואנו לא עוטפים את עצמנו בבועה- אנו חיים כאן, בין בני אדם. וחיים לא מתוך התנשאות, אלא מתוך אהבה וחיבוק לאנשים אחרים. ואנו מדברים עם אנשים לא כדי להחזירם בתשובה, אלא מתוך אנושיות וענין. כאשר אנו יושבים ומברכים, או נושאים תפילה, אנשים מביטים בנו, אנשים תוהים מה אנו עושים. זה מעורר לבבות של אנשים, ומחשבותיהם. דווקא לחייך, דווקא ממקום טוב, נקי וזך- כמובן שכאשר צריכים, לא תמיד צריך להיות "תקוע בסידור". הרבה פעם אמר, שכאשר אנשים מקללים את המשיח, חלילה, זה בסדר- כי הם מדברים עליו. זה נותן בסיס למשהו. זה טוב, לטוב ולרע- הוא שם, הוא חדר. כשאנו מתפללים, כשאנו בחוץ, אנו דוגמא. למה לא להוצאי עיניים מהסידור? אנו ענווים, האמונה שלנו יציבה, וכן מעשינו. לא צריך להביט לכל עבר, בל גם לא להסיגר בבועה מסוימת.