שאלה?

[Darek engel]

שאלה?

אני רוצה להעלות כאן איזה נושא שמציק לי . גילי אני מקבל את הרעיון להעלות את זה כאן . אני בחיים שלי עברתי סבל רב ואפילו אני יכול להגיד שעד שלא הרסתי את כל מה שהיה לי בחיים לא עצרתי ועד שממש הייתי למטה למטה , ואז רק היתה לי התעוררות רק אז התחלתי דרך השלב הראשון היה להפסיק להשתמש בסמים ואז התחלתי להבין מזה רוחניות מזה הרגשה טובה איך לעשות בשביל להרגיש טוב למדתי שהרוח יותר חשוב מהחומר . השאלה שלי היא האם צריך לעבור סבל ולא חייבים להיות מכורים הקטע הזה היום לא משנה בגלל שאפשר להיות נקי מסמים ולסבול . לכן אני שואל האם זאת דרך שחובה לעבור כדיי להגיע ל התעוררות רוחנית ? זאת השאלה שמציקה לי ואני אשמח לקרוא דעות שונות . עוד משהו קטן אני לפני שהכרתי את הפורום הזה חשבתי שרק מכורים לשעבר יודעים איך למלות את הריקנות בלי חומריות. שיהיה לכולנו ערב מלא אהבה.

 

[hilabarak]

אני חושב שהתשובה המעשית לשאלתך היא

כן. ללא סבל בדרך כלל אין צמיחה. הסיבה מהניסיון שלי היא שהעצלות היא אחד מיסודות הקיום שלנו. ה"צמיחה" היא בעצם השקעה עכשיו, בשביל עתיד יותר טוב, ורובנו מתעצלים לעשות זאת. מנהלים מתעצלים להיות יותר קשובים לעובדים שלהם, או יותר מקצוענים בתחום שלהם עד שהם לא נכשלים במשימה. ואז הם מאלצים עצמם להיות יותר טובים בקשב לעובדים או מקצוענות או כל דבר אחר. הורים מתעצלים בחינוך, ועד שהילד לא משגע אותם הם פשוט מתנהגים כפי שנוח להם ולא כפי שהם חושבים. אסרטיביים מתעצלים לדרוש מעצמם ללמוד לתת לדברים לזרום, עד שהם הורסים. חסרי ביטחון עצמי, מתעצלים להתמודד עם הפחדים עד שהם לא נכנסים לייאוש. ובכלל מהניסיון שלי, רוב האנשים שצמחו (למדו מיומנות שלא היתה להם קודם), עשו זאת בגין כישלון. וכאן יש עניין של נקודת פתיחה שונה לכל אחד : אחד קיבל מהוריו כישורים רבים ובשבילו כישלון זה שהוא הגיע להיות מצטיין רגיל באוניברסיטה ולא מצטיין נשיא, ומכאן תתחיל הצמיחה שלו. אחד קיבל מהוריו יכולות ניהול ובשבילו להיות סמנכ"ל במקום מנכ"ל זה כישלון. ואחד איתרע מזלו וקיבל מהוריו מעט מאוד ובשבילו התמכרות לסמים היא כישלון. אבל אני אישית לא מכיר אדם (כולל לא אני) שהמסע שלו והאנרגיות שלו לצמיחה (בתחום ניהול או לימודים או רוח) אינן קשורות לכישלון בעיניו ותסכולים שחש.

 

[גילי פרי]

אשמח לקרוא דעות נוספות../images/Emo45.gif

אז מה דעתכם אנשים? האם סבל הוא קריטריון הכרחי לצמיחה אישית? האם ללא סבל לא ניתן לצמוח? מה ההבדל?

יקר... קודם כל תודה שהעלית את הנושא החשוב הזה, ונענית להצעתי. מבטיחה להגיב אחרי עוד כמה דעות למרות שאת דעתי אתה יודע

חוצמזה, געגעתי אליך.

ערב מצויין לנו

 

[בן יומו ירח]

בכאב

נוח לפעמים להפסיק להאמין בעצמינו ולחפש גורם אחר שיושיע. פתאום נזכרים שיש אלוהים וישנה רוח ויש אנרגיות ואם נעשה כך או כך תבוא הישועה מכאן אנחנו מתעמקים יותר ויותר בתכנים אבל לא זה מה שמרים אונו אלא ההכרה שאנחנו אחראיים לחיינו. יש שמכירים באחריות ללא כאב וסבל ומישם מתפתחים.

 

[עליזה 63]

Darek engel

לדעתי רק אחרי כאב בחיים אפשר להגיע להארה רוחנית ולחיי רוחניות ולהבין שרק אהבתו של בורא עולם יכולה למלא את החלל הריק שבנשמה ,כי תחשוב על זה אנשים שכל חייהם טוב להם חיים רגיל ואין להם כלום רוחני כזה הם לא צריכים לעבוד קשה על מנת להשיג טיפה של שלוה ורוחניות ולגיע לאישה שהיא אמונה ותקווה אז כן לדעתי רק אנשים שסובלים ועברו בחיהם איזה שהוא קושי רק אז הם מגיעים לדרך רוחנית. אוהבים אותך .

 

[קטרת ריחנית]

גם אני מגיבה../images/Emo140.gif

היי יופי של שאלה... ואני שמחה שניתנת לי ההזדמנות להגיד משהו בקשר לזה שיוצא ממעמקי נפשי. כשלפעמים אני משחזרת את הרגע שבו קיבלתי "הארה" עצומה ושיניתי כוון בחיים- לעולם אני לא יכולה לטעות מתי זה קרה. זה קרה כאשר נגעתי בקרקעית. לפני 6 שנים עברתי משבר מאוד גדול בחיי- אפשר להגיד שהחיים שלי השתנו מאותו עניין, ולא היו בי כוחות הנפש להרים את עצמי מאותה נקודה. באותו זמן - משהו כמו חצי שנה הכי קשה בחיי - עברתי מהלכים פנימיים שאני לא יכולה לתרגם אותם על הדף.... זה משהו בתוכי שאין לו הסבר, ובין לילה- כמה שזה ישמע הזוי- אבל בפרוש כך, קיבלתי אור גדול....וכל הגלגל התהפך. בהתחלה זה לא היה ממש מובן, שאלתי את עצמי המון שאלות...אבל בהמשך הכל כל כך התבהר והתחלתי לראות דברים שלא היו קיימים בי קודם. נפתחתי לעולם הרוח. הנשמה התמלאה בחזרה עם המון אור. ולכן אני מאוד מבינה את הנקודה שהעלת....מאוד. וכן ...אני בהחלט חושבת שיש קשר בין ירידה לצורך עלייה. זה ממש על קצה המזלג ממה שיכולתי לשתף ולהשתתף. תודה ובהצלחה שבת שלום קטרת

 

[Darek engel]

ראיית הדברים

אצלי היא ככה שללא סבל אין שלמות בכלל אין שלמות אבל זה נכון מי שטוב לו לא ירצה להגיע למשהו אחר . אבל אני אתן את הדיעה שלי ולא חייבים להסכים איתי . אני בעבר אפילו שלא הייתי בסמים והיה לי הרבה כסף היו לי הרבה חברים הייתי נשוי היו לי חיים רגילים אפילו היה לי טוב כי עשיתי חיים בזבזתי כסף ניהלתי חיים של הנאה . היום אני אחרי מודעות אבל זה לא משנה את העובדה שגם אז ידעתי היה לי קול פנימי שאמר לי שהכל שקר זה היה סתם אני מילדות ואני לא אומר את זה סתם כי זה ככה זאת עובדה אני סובל אף פעם לא מצאתי את עצמי גם בעולם של הסמים לא מצאתי את עצמי ורק בזכות הדרך הזאת הנפלאה הזאת בזכות הקרבה לאלוהים אפילו שאני לא דתי סוף סוף מצאתי שלווה מצאתי אהבה היום אני אוהב אין לי שנאה לכלום . אז זהו אני מאמין חזק בזה שרק בדרך רוחנית אפשר להשיג אושר אמיתי . שתהיה לנו שבת נפלאה ומלאה אהבה.

 

[גילי פרי]

"נגעתי בקרקעית"..קטרת מקסימה../images/Emo24.gif

מעניין... כאשר נדמה לנו ש"אין יותר לאן ליפול" אנו לפתע מבינים שמכאן "אפשר רק לעלות"... בכל פעם כזו, כשאני נמצאת ממש למטה, (למה קוראים לזה ככה? למטה?

) בכל מקרה כשאני מדודכדכת על אמת, אני מזכירה לעצמי, לפחות משתדלת, שכעת - יש הרבה מאד כוח שפועל בתוכי, ויש כמה אפשרויות להשתמש בו. או לתת לו למעוך אותי לגמרי, או לרתום אותו לעזרתי ולהפוך אותו למקפצה. להשתמש בכוח הזה לטובתי...

שבת

לכולנו

 

[קטרת ריחנית]

בהחלט גילי../images/Emo24.gifשבת שלום ומבורכת

בדיוק מהנקודה הזו - אנחנו מתעוררים ועושים את הבחירות שלנו... או להשאר שם ולדעוך בדיוק כפי שאמרת- או לקום למעלה חזרה. כך זה קרה גם אצלי....שהבנתי שמפה באמת אין לאן לרדת יותר- בחרתי לעלות . ברוך השם. שבת שלום לך ולמשפחתך

ולכל באי הקומונה היקרים

באהבה רבה

קטרת

 

[גילי פרי]

מתי בעצם אנחנו מתקרבים לאלוהים?

עליזה מקסימה... כתבת שלדתעך - רק אחרי כאב בחיים אפשר להגיע להארה רוחנית ולהבין שרק אהבתו של בורא עולם יכולה למלא את החלל הריק שבנשמה. אני רוצה להוסיף משהו משלי: אהבתו של בורא עולם, לפחות כפי שאני מבינה אותו נמצאת שם תמיד, עוטפת אותנו בחום ומחבקת, גם כאשר אנחנו ממאנים להבחין בה, לראות אותה. החיבור לאותה אהבה אמור להיות מתוכנו, כאשר אנו מבינים ששום דבר לא נועד להכשיל אותנו והכל תלוי בבחירות שלנו, אנו מסוגלים להמריא לגבהים מדהימים.

שבת

לכולנו

 

[ilanit2251982]

תגובה לגילי ולדארק אנג'ל!

גילי יקרה! לשאלתך מתי אנחנו מתקרבים לאלוהים? אענה במילה אחת, תמיד. אך הצורך להתקרב לאלוהים גדל כאשר אנו סובלים מדוע ? מכיוון שכבני אדם אנחנו נזכרים שיש כוח עליון מעלנו שמנהל את העולם כאשר ,אנו סובלים וכאשר אנו מצליחים אנו משייכים את כול הקרדיט וההצלחה אלינו ושוכחים שלא הכול בעצם בידנו ושלא הצלחנו רק בזכות עצמנו ,כמו שזה נראה . כשאנחנו סובלים ,אנחנו זועקים לכוח העליון של אלוהים לעיתים, אפילו מאשימים אותו בטעויות שלנו .באופן מסתורי גם אנשים אטאיסטים שטוענים כי אינם מאמינים באלוהים זועקים אליו כשקשה מוזר אבל נכון . ולשאלתך דארק אנג'ל .סבל הוא חלק מהחיים של כולנו .כולנו סובלים אבל נשאלת השאלה כאן, באיזה רמה ?כי כבני אדם אנחנו בעצם משווים את רמת הסבל בין מה שעבר עלינו ,למה שעובר על האחר ואז בעצם שופטים אותו מה הוא מתלונן ? הוא לא עבר מה שאני עברתי , הוא לא יודע מה זה סבל. בעצם מה שאנחנו לא מבינים, שלכול אחד יש תפיסת סבל שונה וכול אדם בנוי מאישיות שונה ומה שיכול לגרום סבל לאחר יחשב הרפתקאה לאחר . התפתחות רוחנית היא דבר שקשור לאדם ללא קשר לסבל ,כי ישנם אנשים שבמקום להתפתח מהמקום הכואב ,יעדיפו להרים ידים וכמו שאנו רואים היום להתאבד, אם אני מציגה באופן הקיצוני של המושג או להמשיך לסבול ,כי ככה זה וכי ככה החיים שלהם ובעצם הם מונעים את הרוחניות מעצמם . התמכרות לסמים הוא סוג אחד של סבל ממגוון סוגי הסבל הקיימים וגם זה נושא מרתק בפני עצמו לקחתי קורס במכללה שנקרא הפסיכולוגיה של גיל ההתבגרות והסמים ,כי תמיד סיקרן אותי בתור "הילדה הטובה" של החבורה מה מושך אנשים לסם כשהם יודעים שהוא הרסני. לי מהצד זה נראה כבריחה מהמציאות(ואני לא שופטת אותך, נאמר בתורה "אל תדון אדם עד שלא תגיע למקומו "לכן אינני נוקטת עמדה ,למה עשית זאת לעצמך?) ואני כאדם שבוחר להתמודד עם המציאות כמה שהיא קשה היה קשה לי להבין ,ביחוד שהגעתי ילדה טובה למכללה וניסו לשכנע אותי להשתמש בסמים והתנגדתי בכול תוקף ,כי עם אמונה בבורא עולם מי צריך לברוח מהמציאות. אני יודעת שגם אם קשה לי זה לטובתי כי ישנם קשיים שעדיף לחוות אותם כעת מאשר אחר כך בעוצמות גבוהות יותר ככה התפיסה האישית שלי בנושא . אני חושבת שהקשיים בחיי ,הם שעיצבו אותי להיות האדם שאני היום ומהם צמחתי המון הן רוחנית והן שיכלית . ככה שסבל מוביל לרוחניות ,רק אם נהיה מוכנים לקבל את הסבל כצמיחה ולא נסתגר ברחמים עצמיים . שתיהיה לכולנו שבת מקסימה שבת שלום אילנית .

 

[גילי פרי]

אילנית חביבה.. העלית פה כמה נושאים

וברשותך אענה על חלק כרגע: התמכרות לסמים - נושא רחב מאד לפני עצמו, שהייתי שמחה לפתוח עליו שרשור חדש. למה מתמכרים לסמים? מאיפה הצורך לברוח מאותה מציאות? אני חושבת ששימוש בסמים הוא משהו אחד, והתמכרות היא משהו אחר, הסמים הם לא באמת הבעיה, אבל שוב , זה נושא מרתק לשרשור נפרד לדעתי. באשר לסבל... כן, ברור שניתן לצמוח ולגדול גם בלי סבל, וניתן גם ל"הגיע לאלוהים" גם בלי סבל. (מה זה אגב להגיע לאלוהים? האם אלוהים לא נמצא שם כל הזמן, איתנו, בתוכנו, סביבנו?) אלא שיחד עם כל אלה, אני עדיין חושבת שסבל, וכן, כל אחד על פי הבנתו ותרגומו לגבי סבל, הוא מקפצה אדירה לחיים מתוך מודעות. יש מי שקורא לזה רוחניות, אני מעדיפה לקרוא לזה מודעות. כולנו רוחניים וכולנו מודעים, אלא שכל אחד מאיתנו לוקח את זה למקומות שמתאימים לו ומשרתים אותו. כתבת - לא הצלחנו רק בזכות עצמנו... וואלה? אני חושבת שאנו מצליחים או מועדים רק בגללנו או בזכותנו. אלוהים - כפי שאני מבינה אותו לא נועד להכשיל אותנו או להניע אותנו, הוא שם לאהוב את כל מה שאנחנו עושים, את כל מה שאנו מכילים. השיפוט של טוב ורע הוא שלנו - שלנו בלבד. ברגע שאנו מכירים בעצמנו כחלק של אותו אלוהים, אנו מבינים שהכל תלוי בנו. יש לנו את האפשרות לבחור כיצד להגיב לכל דבר, הן מבחינה רגשית, הן במחינה מחשבתית, ומכאן גם לבחור כיצד לפעול. חוצמזה,

על דברייך

שבת

לכולנו

 

[ilanit2251982]

גילי פתחנו עכשיו דיון פילוסופי

גילי יקרה נראה לי שלא ירדת לסוף דעתי מעולם לא דיברתי על להגיע לאלוהים כי אין לאן להגיע אלוהים נמצא סביבנו בכול דבר שנעשה אך את דיברת על התקרבות זה אומר חיזוק הקשר עם האלוהים ולא להגיע לאלוהים בנוסף ראיתך את אלוהים וראיתי את אלוהים היא שונה בתכלית בכך שאת אומרת שהכול תלוי בנו נטו את רואה את עצמך כאלוהים אני רואה את עצמי כחלקיק וכחלקיק אני גם מובלת יחד עם מאורעות החיים ומשם בעצם אני נותנת את המקפצה הרוחנית מדוע אני חושבת כך מכיוון שאת אומרת שהכול תלוי בנו אם הכול באמת היה תלוי בנו לפי תפיסתך כול מה שההית מתכוונת לעשות בחייך וליצור היה קורה בדיוק כמתוכנן ולא היה סבל ואם כבר מדברים על כך כפי שאת אומרת סבל הוא רק פרי דימיונך או דימיוני כי אני יכולה לשנות הכול בשניה אלוהים לא בא להרע הוא בא להדריך וכשהוא שולח לנו מיקרים להתמודד עימם נפשית זה כמו שאמרת מקפצה להתפתחות רוחנית בדיוק כמו שאמרת תפיסת הרע היא שלנו והמיקרים שקורים לא בהכרח בשליטתנו . דברי הן לא התרסה אלא רק לצורך הדיון כאן שתיהיה שבת מאורת

 

[גילי פרי]

או אה... רגע רגע...../images/Emo73.gif

כשאמרתי - הכל תלוי בנו, התכוונתי לסבל... רק לקטע של הסבל.... לא שהחיים תלויים בנו וכאלה, וכן, זה עוד נושא פילוסופי לדיון

"להתקרב לאלוהים" או "להגיע לרוח" - גם אלה הן מילים של "אנג'ל" ואיתן השתמשתי הלאה כאשר כתבתי שבעצם אין לאן להגיע - הוא כאן או "זה" כאן כל הזמן, איתנו בתוכנו. לא, אינני אלוהים, אבל אני בהחלט חלק ממנו, נאמר "חלק אלוה ממעל" וזה מבחינתי אומר שכולנו, ולא חשוב מה נעשה או איך נעשה, מי אנחנו ומה אנחנו - כולנו חלקים של אותו אלוהים. אלוהים - כך כתבת - בא להדריך, שוב, כל אחד מאיתנו רואה ומפרש את אלוהים לפי הבנתו, האלוהים שאני מבינה אינו מדריך, אינו שופט לטוב או לרע, כמו אמא אדמה הוא רק נותן ומשפיע טוב. כמו אור, הוא רק מאיר ומחמם. האלוהים "שלי" אינו אותו אל של "שכר ועונש"... היכולת שלנו להשיב ולפעול אינה אומרת שהכל אמור להיות מתוכנן, אדרבה, לא להגיב אלא להשיב... להשתמש בכוח המחשבה שלנו, להשתמש בכל כוח שעומד לרשותנו מבלי לפגוע בעצמנו או באחר. סבל אינו פרי דמיון - הוא פרי של שיפוט שלנו עצמנו, כך לדעתי. סבל כפרי דמיון - לא ממש, שוב - יש לנו היכולת לבחור כיצד להגיב לדברים, ויש מי מאיתנו שעשוי לקרוא להם סבל, כאשר האחר ישמח בהם, מאותם דברים. כך לדוגמא "שטותית" אלוי - הגשם, יכול להיות סבל לאחד וברכה לאחר... תלוי בנקודת המבט של כל אחד מאיתנו. עדיין אני טוענת שסבל הוא מקפצה לרמת מודעות אחרת, מקפצה אל תוך עצמנו אם תרצי, אבל יחד עם זה הוא אינו הכרחי. חוצמזה,

ברור לי שלא באת להתריס, אלא להתדיין

וברוכה הבאה פה

שבת

לכולנו

 

[Darek engel]

זה נושא מעניין.

מאוד אם אני אחזור אחורה אז חינכו אותי שאלוהים הוא מעניש וצריך לפחד ממנו אסור לעשות שום טעות ואני במשך השנים היתה לי אמונה כזאת שאלוהים לא אוהב אותי ורק רוצה לעשות לי רע בחיים . לאחר כמו שנים טובות כאשר למדתי והבנתי דברים התפיסה הזאת השתנתה בשבילי אלוהים הוא אלוהים ש אוהב אותי לא שופט אותי וכל מה שאני צריך לעשות בשבילו זה רק לפתוח פתח קטן בדלת . הוא כבר יפתח לי עולם ומלואו . לכל אחד יש את התפיסה שלו לגבי אלוהים ולכל אחד יש אמונה אחרת בפני האלוהים כולנו שווים . שבת שלום עם אהבה רבה לאלוהים ו לכולם.

 

[גילי פרי]

../images/Emo189.gif יקירי,

נדמה שאת כולנו חינכו לחשוב ולצייר את אלוהים כדמות של איש זקן עטוי לבוש וזקן לבן, כזה שיושב עם מאזניים ביד אחד, בעל עיניים גדולות שרואות הכל, ובידו השניה פנקס ועט... כאילוה וא רושם לנו את כל מה שאנו עושים, שוקל ומחליט מה יקרה איתנו הלאה. נדמה ששכחו ללמד אותנו שאותו אלוהים בעצם מכיל גם אהבה גדולה, אותו אלוהים קודם כל נותן, ואולי רק נותן לנו את המתנה הגדולה ביותר שאפשר, את החיים עצמם ואת יכולת הבחירה לעשות איתם מה שטוב לנו. לימדו אותנו שיש כאלה שאלוהים אוהב, ויש כאלה שהוא אוהב פחות, שמי שעושה כך וכך יזכה לכך וכך... בעצם, מסגרו אותנו באיזו שהיא משבצת ושכחו לספר לנו שיש עוד חיים בחוץ, מחוץ למסגרת הזו, והם לא פחות טובים מקודם, עם קצת הרבה אחריות אישית, פחות האשמות, יותר כנפיים ופחות משקולות.... שמחה שהעלית את הדברים פה, ועד יותר שמחה על הדיון שבא בעקבות...

שבוע טוב לכולנו

 

[ilanit2251982]

גילי אשמח להמשיך את הדיון כאשר יהיה

לי יותר זמן פנוי יש לי שני מאמרים לקרוא וטקסט באנגלית לפתור שבוע טוב אילנית

 

[גילי פרי]

../images/Emo50.gif יקירה..

ומבטיחה להיות פה כשתסיימי

חוצמזה,

שבוע נפלא לנו

 

[Ofra m]

אני לא חושבת כך....

אומנם גם אני עברתי לא מעט דברים קשים בחיים אך אני לא יכולה להצביע על כך שבגלל מה שעברתי אני הגעתי להארה או לרוחניות, ברור לי שזה חידד אצלי שאלות כמו למה זה קורה לי? למה יש סבל? וכו' אך גם לפני כן הייתי אדם רוחני מטבעי עם השנים "התעוררתי" עוד ועוד, אני מאמינה שכל אדם בנוי מכמה רובדים ובינהם האני הפנימי {הקול הפנימי} והרובד העליון שהוא הרובד הארצי יותר הרובד החומרי יותר, מה שקורה הוא שאצל אנשים מסויימים האני הפנימי "רדום" או שאנו כל כך רחוקים ממנו שאנו לא מקשיבים לו מה הוא רוצה מהם צרכיו ומה משאלותיו, נכון שהרבה פעמים "זבנג" בחיים "מעיר" אותו אבל יש כאלו שמחוברים אליו כתוצאה מחינוך כזה מקריאה בספרים וכו' אישית אני מכירה מישהי שאימה מרצה בתחומי הרוח והיא פשוט גדלה לתוך זה, ואני יודעת שלא סבלה......שבת שלום לכולם, אוהבת עופרה.

 

[Ofra m]

כתבתי את התשובה לפני שראיתי מה

שגילי כתבה.....ועוד אחריה...