אצלנו זה עדיין קיים
במינונים משתנים ובתקופות מסויימות בלבד. בדרך כלל מדובר בחיות פלסטיק קטנות, ויש חשיבות עילאית להרכב החיות בתיק/ בשקית. זה חייב להיות הברווז החום הקטן, למשל, ולא מכל הבא ליד. ואוי ואבוי אם יצאנו לאנשהו והוא מגלה שהחתול הג'ינג'י הפיסח לא שם.... התופעה מתרחשת בתקופות של קושי ולחץ בעיקר. פעם הייתי נאבקת בה, אבל הגעתי למסקנה שחבל על האנרגיות. זה עוזר לו לארגן את העולם, מנחם אותו ונותן לו בטחון - אז אני מאפשרת לו את כל זה, אבל עם כללים ברורים, למשל: עם השנים ירדן למד שישנם מקומות שהחיות לא באות איתו - כמו ביה"ס, למשל, אבל אם הוא הולך לסבתא או שאנחנו נוסעים לטיול - החיות איתו. גיל 4 נשמע לי גיל צעיר מדיי למאבקים עם הילד בנושא זה, והייתי מניחה לו לנפשו, ואולי מנסה לנצל את האיסוף למשהו תקשורתי- לימודי, אולי לשיים את החפצים, לדבר עליהם, למה הם משמשים וכו', אולי אפילו לפתח משחק דמיוני בעזרתם. אבל רק אם יש שיתוף פעולה, כי אולי הילד יפרש את המעורבות שלך כפולשנית ויסתגר בתוך עצמו.