לפעמים הבעיה בהתכתבות בפורום היא,
שאתה לא זוכר למה אתה עונה בכלל. ואתה כותב מכוח האנרציה, מן אללה. לכן חגית אני מפנה אותך למכתבה של תיקי. קראי שוב את מה שכתבה.(בבקשה, עשי זאת ועשו זאת כולכם). או. קיי. קראת? עכשיו חשבי: האם לדעתך, אין קשר בין ההתעללות המזעזעת שעבר בגן לבין הטוראט? האם אין קשר לבין ההלעטה בריטאלין (עוד תוצר של מערכת החינוך) לבין הטוראט? עכשיו הביאי את מחשבתך למחוזות דימיון 'אסורים': אם היה מתחנך בגן מופלא, זורם, נעים ורך עם גננת מקסימה ונפלאה וטובת לב שמוצאת בו את כל מה שטוב ויפה ומקסים, מחבקת אותו ומשבחת אותו השכם וערב ובכלל לא מפנה את תשומת לב הוריו לבעיה כלשהי עם מבוכים ומספריים, אלא לרק כמה שהוא מקסים, מתנת האל. ואז, הוא היה עולה לכיתה א' בבית ספר דמוקרטי, בוחר לבדו מתי לקרוא ולכתוב, בוחר מי יהיה החונך שלו. ובפגישות עם הוריו, אף אחד לא היה אומר להוריו שיש איזושהי בעיה עם קשב, כי פשוט לא היו רואים את זה ככה. היו רואים ילד שטוב ב 1. 2. 3. ו-4. ופחות נמשך ל-1. 2. 3. ו-4. והילד לא היה לוקח ריטאלין ולא היה הולך לפסיכולוג ולא היה עובר שום אבחון. מה את אומרת, גם אז היה חוטף טוראט? בנה של תיקי הוא רק דוגמא לאלפי ילדים. ההגיון הבריא, זה כל מה שיש לי, מצטערת חגית.