טוב ככה,
אני אשתדל לא להתייחס ל"התפשרות" הזו שהצגת
. אני רוצה להיות יוצרת מאחורי הקלעים (יענו לכתוב שירים אבל לתת לזמרים לשיר אותם...אני שרה זוועה), וכמובן לעשות ימבה כסף ולתת הכל לאמא שלי. זה רק בגדר חלום אבל, כיוון שלעולם לא יהיה לי אומץ למכור שיר שלי. בגדר מציאות אני רוצה להיות פסיכולוגית קלינית\לילדים. למיד התעניינתי בתחום וכפי שרובכם יודעים- אני מאושפזת על ילדים! אבל אני אתפשר על עורכת דין או ראש ממשלה
אבל ברצינות- זה סתם פטפשי להגיד "אני אתפשר". אף אחד לא באמת שואף לפשרה בחייו (כמובן רק דעתי האישית), אנחנו קוראים לזה פשרה רק כי לא הצלחנו להשיג משהו שאנחנו יותר רוצים, אבל גם את ה"פשרה" אנחנו רוצים לא פחות (יש פעמים שאפילו יותר אבל בגלל החברה אנחנו מדחיקים את זה ל"פשרה").