אהלן ספי
האם הדברים הסתמיים שאומרים לנו האחרים לא יכולים לעזור לנו בדרכנו בחיים בשלב כזה או אחר?האם הכל שחור ולבן בעניין הזה?האם כדאי להיות מקובעים על דיעה כלשהי כאן בכל מה שקשור למערכת יחסינו עם הזולת? מהיכן הגיעה בעצם כל אמונה שיש לנו על החיים,אם לא מאנשים אחרים? מה היה קורה,לו לפתע היית מתעוררת מחר בעולם ולא היית מוצאת מסביבך אף אדם,לו היית מגלה שלפתע את לבד,לחלוטין לבד ואין כל נפש חיה אחרת?האם כך היית מדברת עדיין? הסיפור על האדם הראשון הוא עניין סמלי מאוד.גם הוא יכול היה לטעון שהאמונה הפנימית שלו תעזור לו לחיות ולתקדם(לאן אפשר להתקדם לבד?), הייתה לו חווית אלוהים,חווית עצמו,חווית קיום נאיבי ותמים,אבל עדיין היה חסר לו משהו,לא? די דומה למה שעדיין מופיעה בחתימה שלך על המלאכים עם כנף אחת....אפילו שאת לא רואה בזה כרגע משהו רלוונטי. לעניות דעתי,ללא הפידבק של בני אדם אחרים,חיינו לא היו באמת חיים.הכוונה בפידבק אינה בכך שאת שומעת משהו ממישהו אחר ומייד חשה סכנה ומתגוננת או לחילופין מייד עושה את מה שהאחרים אומרים. הקיום של בני אדם אחרים לצדינו הוא חשוב יותר בגדר האפשרות הצפונה בו להתפתחות אמיתית.אבל לשם כך,על כל אחד מאיתנו ללמוד להאזין,אולם כדי להאזין למישהו אחר באמת,האדם חייב ללמוד דבר ראשון להאזין לעצמו,לוותר על כל רעשי הרקע ולראות את עצמו נכוחה.גם מנסיוני אני יודע שזה קשה,כך שלפחות בכך נראה לי שאנו מסכימים,לפתח אמון פנימי בעצמנו המתבסס על ידע נכון וחוויות מאמתות של הידע הוא דבר חשוב מאוד. לילה טוב.