שאלה

[tiger claws]

שאלה

האם בבתי הספר (יסודי,חט"ב ותיכון) בהונג קונג הילדים לומדים קונג פו? ואם כן , האם זה חובה ?

 

[Zeev Foux]

תשובה

1) כן, בצורת חוג (כמובן שרק בחלק מהמוסדות) 2) לא * מסתייג ומוסיף כי המידע שלי על כל מערכת החינוך ההונג קונגית מוגבל, אך בכל זאת זה מבוסס על שהות ממושכת במקום, קשרים עם חברים, חומר כתוב (באינטרנט ובמגזינים) וביקורים חוזרים. זאב

 

[tiger claws]

תודה ויש לי שאלה נוספת

אם לומדים שם קונג פו בחלק מהמוסדות אז הם שמים דגש על אותו סגנון(כלומר בגלל שהונג קונג דרומית לסין אז נלמדים בעיקר סגנונות דרומיים)? וושו גם נחשב לאומנות לחימה(כי זה רק קפיצות ואקרובטיקה שנראית כמו קונג פו)?

 

[Zeev Foux]

תשובה נוספת

(שוב, בהסתיגות שהבעתי לעיל) הסגנונות שנלמדים בחוגים איננם דרומיים דווקא, אלא (לרוב) קשורים לזמינותו של המורה וליכולתו לעבוד עם ילדים (רמז - לא טאי צ'י) וושו נחשב לאומנות לחימה, למעשה התרגום של המילה וושו הוא אומנות לחימה. זאב

 

[sansara]

אתה מתכוון לוו שו תחרותי.

כי למה שאתה קורא בשם "קונג פו" נהוג לקרוא וו שו מסורתי. ברוס לי והקולנוע ההונג קונגי בשנות ה-60 משום מה התחילו לקרוא לאומנויות לחימה בשם גונג פו (קונג פו) ומאז ככה זה נשאר. תרגום ישיר של גונג פו - עבודה שנעשת במשך זמן. אבל גם לגבי וו שו תחרותי זה גם לא נכון. כמעט כל התנועות של סגנונות תחרותיים נלקחו מסגנונות מסורתיים והן שימושיות לכל דבר. נכון שלצורכי תחרות בחרו בעיקר תנועות יפות, קשות לביצוע ומאפיינות בצורה בולטת ביותר תחום כזה או אחר של וו שו. אבל זה לא אומר ש-"אלה רק קפיצות ואקרובאטיקה". אפשר לפגוש את לוחמי סאן-דה ולהתוודות שזה בכלל לא ככה. הסגנונות האלה הורכבו לא ע''י הקומוניסטים, זו טענה לא חכמה, אלה ע''י מומחי וו שו מסורתי, היזמה הייתה של הקומוניסטים, אבל לא הביצוע. סגנונות לחימה מסורתיים רבים כללו קפיצות, בעיטות באוויר, אקרובאטיקה וכ''ו.

 

[Arpegio]

מעניין.

עבודה הנעשית במשך זמן. אבל ההגדרה בפיסיקה ל"עבודה חלקי זמן" זה הספק. מכאן שקונג פו הוא הספק, מסומן באות P ונמדד בוואטים.

 

[ננדין]

../images/Emo6.gif

 

[Kenshinkan]

אין קשר בין קרבות לבין קאטה

כדי להיות לוחם סאן-דה טוב צריך להתאמן בשביל קרבות סאן-דה - כלומר, כושר גופני, שק איגרוף, מהירות ודיוק ותרגול קרבות. קאטה לא משפרת את יכולות קרב הזירה של הלוחם, ולכן "אפשר לפגוש את לוחמי סאן-דה ולהתוודות שזה בכלל לא ככה" הינה טענה לא רלונטית (למרות שיתכן שאתה בסך הכל צודק לגבי תבניות הוו-שו הספורטיבי). בעז

 

[sansara]

נכון.

השאלה הייתה: "וושו גם נחשב לאומנות לחימה(כי זה רק קפיצות ואקרובטיקה שנראית כמו קונג פו)?" אז התשובה היא: וו שו זה אומנות לחימה שיש בה הרבה מעבר לביצועי טאו לו. וו שו זה גם סגנונות מסורתיים, גם תחרותיים וגם סאן דה, צ'ין נא, טוי שואו, שואי ג'יאו...

 

[tiger claws]

אבל זה איבד את המשמעות שלו

אפילו שוואי ג'יאו שהיה תחרותי,שימש להגנה עצמית . לוושו יש רק מטרה אחת - להראות יפה. זה שהופכים את קונג פו לענף ספורט , זה גורם לו לאבד את המשמעות היותר מורכבת שלו (התפתחות עצמית,משמעת ואפילו עיצוב אישיותו של אדם) . תגיד לי אתה מתי השתמשו בוושו במלחמות או בשעת צרה(בימים עברו כשלא היו חידושים של נשק וכו'...) ?

 

[sansara]

אינני יכול להסכים אתך.

לצערי אתה נוטה להשתמש בקלישאות שפשוט אינן נכונות אם לא להגיד שקריות. לא אכפת לי מי מפיץ אותם ולמה. אבל עצה כללית שלי בשבילך – תמיד כדאי להיות ביקורתי ולהשתמש בשיפוט עצמאי. - רק לחלק מוו שו יש מטרה להראות יפה. וזה החלק הקולנועי, אומנות הבמה והבידור כמו לדוגמה סרטי ג'קי צ'אנג וג'ט לי או דוגמה אחרת – אופרה סינית מסורתית, קרקס סיני. - בנושא הספורט אתה לגמרי הופך הכול ביחס למציאות. ידוע לכל ילד שספורט תורם להתפתחות ועיצוב האישיות בצורה מעולה, הוא גם מקדם נושאי בריאות וכושר גופני. בעצם זאת הסיבה שספורט לסוגיו נתמך בידי כל המדינות בכל העולם. ספורט וו שו אינו שולל כלל וכלל כל הדברים האלה. להפך שם דגש לא על תכונות האלימות ולוחמניות, אלא על תכונות השיפור וקידום הבריאות והאישיות. אתה חייב להבין שלא כל מי שהיה עוסק בעבר באומנויות לחימה היה עוסק גם בהתפתחות עצמית ועיצוב אישיות. שומרי קרוונים ב-"דרך המשי" היו לוחמים פשוטים ודאגו בעיקר לכיסם, נגדם נלחמו אומני סגנונות שונים שהיו פשוט שודדים. חיילים בצבא הקיסרי היו פשוט חיילים ורק גנרלים אגדיים בודדים אופיינו בגדולות אישית. דמויות רבות וחשובות בהיסטוריית וו שו היו לא כל כך חיוביות עם תכונות נעלות. אפילו נזירים לוחמים משאולין או ממנזרים אחרים לא ממש כולם תמיד היו מלאכים. אין צורך באידיאליזציה של אמני לחימה של העבר. - בצורה הכי רחבה השתמשו בוו שו ככלי ללחימה ב-"מרד הבוקסרים" בסוף מאה ה-19 – תחילת מאה ה-20. היום מאוד קל היה לך לברר את התמונה האמיתית עם וו-שו. הסגנון המודרני צ'אנג צ'ואן נמצא בשימוש בצבא הסיני בצורה רחבה. בצורה יותר מצומצמת הם עובדים עם סגנונות מסורתיים אחרים, זה כולל גם צ'י גונג לסוגיו. כמובן הם מתאמנים מאוד חזק על סאן דה. מדינות רבות אחרות במזרח הרחוק מפעילים לימוד של וו שו מסורתי ומודרני בכוחות הלחימה שלהם (צבא, משטרה, מיוחדים למיניהם). מאוד נפוץ סגנון ווינג צ'ון. המשטרה בטייוון לומדת שואי ג'יאו. משתמשים בצורה רחבה מאוד בצ'י נה. שיטות מסורתיות של לחימה עם נשק קר (מקלות במשטרה, סכינים בקומנדו...). אתה יכול להיות בטוח שהסינים והמדינות השכנות דואגים לא לאבד את הדברים שהם הנכס האמיתי בתרבות ובהיסטוריה שלהם.

 

[tiger claws]

נכון שהאופרה הסינית הייתה מעין

נכון שהאופרה הסינית הייתה מעין וושו. אבל היא לפחות באה להעביר בעזרת הקונג פו איזשהו מסר או סיפור. וושו זה סתם כדי להשוויץ ותו לא(למרות שאפשר לרכוש איתו ידע בלחימה). תוכיח לי בדרך כלשהי שבמרד הבוקסרים השתמשו בוושו. ועוד דבר , וושו לא יכול לשים דגש על בריאות כמו שאתה אומר ואני אוכיח לך:אם שמעת על הסרט "FEARLESS" של ג'ט לי אז דע לך שזהו סרטו האחרון לא במקרה - הוא אמר בעצמו שבגיל כזה (45 בערך) האימוני וושו האינטנסיביים עלולים לפגוע בגוף ולכן הוא מתכנן להפסיק.(או שיבצע אימונים הרבה יותר מתונים ומועטים). ברוס לי מת בגלל שמרוב אימונים(מעל 10 שעות ביממה) הגוף שלו פיתח רגישות מאוד גדולה לתרופות ובגלל שלקח כדור נגד כאב ראש אז התפוצץ לו המוח או משהו כזה.

 

[sansara]

../images/Emo6.gif