לימוד עצמי
כמעט כל דבר ניתן ללמוד באופן עצמאי. נדרש מנחה \מורה בעל ידע , רצון, זמן, סבלנות. לא רבים הם הנהגים ,הורים בארץ המבינים את תורת הנהיגה כראוי ואפילו בקיאים בחוקי התנועה הבסיסים. לכמה מהם יש את הזמן ובמיוחד הסבלנות להתמודד עם הסביבה העויינת \מסוכנת?. מורה הנהיגה הוא בעל מקצוע ואם נראה לכם ,תלמידים יקרים , שלהוביל תלמיד החל משלביו הראשונים עד לשלבים הסופיים בתנועה הסואנת עניין של מה בכך -אתם טועים. מורה הנהיגה רווי הנסיון יודע להבחין בקשיים מסויימים אצל תלמיד ועזור לו בהתאם, הורה שזו לו הפעם הראשונה בהתנסות כזו יאלץ להתמודד עם הקשיים ו"להתגלח" על בנו או בתו. אמנם ,לא חסרים מורי נהיגה (רבים מדי) שהם עלבון למקצוע מפאת חוסר מקצועיות\ ידע או רצון להשקיע בתלמיד אך אם המשוואה היא בין מורה טוב ובעל נסיון לבין הורה ,אין ספק שהדרך לרשיון תהיה יעילה קצרה וזולה יותר עם מורה הנהיגה. וגם הדרך הבטוחה יותר שכן , הורה שאינו מורגל בהובלת תלמיד ונהיגה ממושב המורה, עלול להסתבך במצבים מסוכנים ובלתי מוכרים לו כנהג משנה. לכן ,במקרים חריגים בלבד(אם בכלל) ניתן לומר שכדאיות ההדרכה המשפחתית משתלמת. ולגבי המשפט הפופולרי" מורי הנהיגה מלמדים לעבור טסט ולא מלמדים לנהוג" הוא נאמר כמעט תמיד ע"י אנשים שמעולם לא לקחו נער \נערה המתרגשים מעצם הישיבה מאחורי ההגה והסבו אותם לבעלי יכולת נהיגה עצמית בתנועה אמיתית וחיה . אם לקרוא להם "יודעים לנהוג" זו המטרה אזי גם רבים מהנהגים שאני מכיר בעלי רשיונות נהיגה וותק של מספר שנים לא קטן עשויים לא לענות להגדרה הזו. אם הציפיה היא ליצור נהגים בעלי נהיגה רהוטה וללא רבב ממספר שעורים כנהוג כיום ,אזי הציפיה היא מוגזמת ואינה ריאלית. לעבור את הטסט זהו שלב א' בלבד בדרך אל ההגדרה "נהג" , יש להוסיף להשתלם ולצבור נסיון . אבל הכי חשוב זה לשבת מאחורי הגה המכונית עם חינוך טוב , כבוד לזולת, סבלנות וסובלנות, וידיעה שהכביש הוא משותף לכולנו. את זה רבותיי מקבלים בעיקר בבית.