הרמב"ן כותב לבנו באיגרת :
"הייה מפשפש במעשיך בבוקר ובערב, ובזה יהיה כל ימיך בתשובה" מזה אתה למד תחילה, כי מי שלא מפשפש במעשיו לא עושה תשובה של הלב. וכן התשובה מתחילה מרגע זה ואילך. לעניין עבר ועתיד - "..אין אדם עובר עבירה אלא אם נכנסה בו רוח שטות.." (שם) שים לב, רוח שטות זה בחינת רוח סערה (מוהר"ן) אשר נובעת ממדות לא מתוקנות. כלומר, נניח שעשית חטא כגון קיללת מישהו, וזה נבע בגלל מידת כעס (יסוד האש לא מאוזן), ואתה מבקש עכשיו לחזור בתשובה על המעשה שעשית, שהוא כביכול בחזקת "עבר" (נעשה בעבר), אמנם אתה יכול לבקש מהשם באמת סליחה על המעשה אבל השאלה העיקרית היא האם תיקנת את הכעס, ולמה ? כי אם לא תיקנת הרי ברור לך שאתה רגע רגע ממשיך לקלקל לעצמך את ההוויה כי הכעס ממשיך להתקיים ולבטא עצמו בביטויים במעשי חטא (שאינם אפילו נראים לעיניך) כגון, ציניות, תסכול, חוסר סבלנות, ביטויים של "מגיע לי" וכו'.בקיצור אם המידה שמאחורי המעשה לא תוקנה היא תתפוס אותך בכל הזדמנות בהמשך הדרך. ולכן...די לפשפש במעשים של הרגע והיום הזה כשפניך לעתיד, ואם תלמד לפעול נכון בבחינת "סור מרע ועשה טוב...." אזי תיקנת גם את העבר שלך. אם תתעקש לפשפש בעבר שלך אתה תמצא רק מה שאתה ! חושב שהיה לא נכון ולכן יש כאן מלכודת. לרובנו יותר נח למצוא חטאים בעבר מאשר לראות מה לא מתוקן עכשיו, וזו הנצחון הגדול ביותר של הס"מ (והבן היטב). חג שמח !