שאלה
מנקודת מבט של אנשים שמסתכלים על הנושא מבחוץ. למה לדעתכם, למרות שלהיות מיני זו הנורמה, יש לאנשים מיניים ארבה יותר תסבוכים אם נושא המין מאשר לאנשים א-מיניים? ניתן לכם דוגמה: היום בבוקר שמעתי שיש איזה שהוא נגיף שעובר במגע מיני שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם אצל נשים וגילו חיסון שיחול למנוע את ההדבקה. ז.א. שיש לתת את החיסון לפני ההדבקה – זאת אומרת – רצוי לפני המגע המיני הראשון. אישית – נשמע לי סביר לחסן כל ילדה כבר בגיל צעיר. אפשר יחד אם החיסונים הרגילים שמקבלים בכיתה א' או ב'. אפילו שלי אין צורך בחיסון, לא היה מפריע לי לדעת שקיבלתי אותו. אבל, המומחה אמר כי זה לא ברור אם יתנו את החיסון כיוון שזו מחלה שעוברת במגע מיני ומיד מתעוררת התנגדות לנושא. למה לאנשים מיניים שמרגישים שלמים עם המיניות שלהם יש התנגדות, שלפעמים מגיעה לרמה מגוחכת (כמו במקרה זה) אם דברים הקשורים במין? מהיכן מגיעה המשיכה/דחייה שלהם לנושא?
מנקודת מבט של אנשים שמסתכלים על הנושא מבחוץ. למה לדעתכם, למרות שלהיות מיני זו הנורמה, יש לאנשים מיניים ארבה יותר תסבוכים אם נושא המין מאשר לאנשים א-מיניים? ניתן לכם דוגמה: היום בבוקר שמעתי שיש איזה שהוא נגיף שעובר במגע מיני שיכול לגרום לסרטן צוואר הרחם אצל נשים וגילו חיסון שיחול למנוע את ההדבקה. ז.א. שיש לתת את החיסון לפני ההדבקה – זאת אומרת – רצוי לפני המגע המיני הראשון. אישית – נשמע לי סביר לחסן כל ילדה כבר בגיל צעיר. אפשר יחד אם החיסונים הרגילים שמקבלים בכיתה א' או ב'. אפילו שלי אין צורך בחיסון, לא היה מפריע לי לדעת שקיבלתי אותו. אבל, המומחה אמר כי זה לא ברור אם יתנו את החיסון כיוון שזו מחלה שעוברת במגע מיני ומיד מתעוררת התנגדות לנושא. למה לאנשים מיניים שמרגישים שלמים עם המיניות שלהם יש התנגדות, שלפעמים מגיעה לרמה מגוחכת (כמו במקרה זה) אם דברים הקשורים במין? מהיכן מגיעה המשיכה/דחייה שלהם לנושא?