שאלה...

Green Wing

New member
שאלה...

אמ. בתור ילד להורה נכה, רציתי לדעת איך הילדים שלכם מתמודדים עם הנכויות שלכם? כי כמה שזה רשע מצידי, לי זה כבר עולה על העצבים.
 

arik972

New member
אני הפכתי להיות נכה

הילדים שלי בגיל צעיר מאד יחסית הפכו לבעלי אחריות נוספת לדאגה לאבא להביא להוביל לעזור תלוי מאד איך ההורים מתיחסים לנכות ועד כמה הם עוזרים לעצמם . מה שהם משדרים לילדים הילדים מחזירים פי 10
 

Green Wing

New member
מה מעצבן אותי?

מעצבן אותי שלא הייתה לי ילדות נורמאלית. מעצבן אותי שהייתי צריך להתבגר כל כך מהר. מעצבן אותי שמאז שאני זוכר את עצמי, יש לי אבא נכה (סכרת, בעיות ברגליים, ראיה, דיבור). מעצבן אותי שאני בחיים לא אדע מה זה אבא אמיתי, אחד כזה שתורם למשפחה, מסיע, מכין אוכל, ובכלל מפגין רגשות אבהיים שלא מעורביים בגיבובים דוחים. מעצבן אותי שאני צריך להסתכל עליו ולהיגעל כל הזמן, כי הוא דוחה אסטתית. מעצבן אותי שאמא שלי צריכה לעשות הכל בבית, להסיע, לנקות, לבשל, ושאין לה חיי אהבה נורמאלים כמו שהיא בטח הייתה רוצה. מעצבן אותי את כל הנטל שאני ואחי מקבלים על עצמנו כי הוא לא יכול לזוז מה לעשות. ומעצבן אותי שהוא עדיין חי. עכשיו, תסבירי לי, איך הילדים שלך יכולים לחיות איתך. כי אני הגעתי לקצה היכולת שלי, ואני באמת חושב שהכי טוב לכל המשפחה - שהוא ימות.
 

orlil23

New member
אני לא אמא

אני מתכתבת בפורום של c.p אהוד מנור ובפורום הזה אני מניחה לפי מה שכתבת שאין לך קשר טוב עם אביך תראה אני פגןעת שיתוק מוחין c.p ואני אישית גדלתי בלי אבא בגלל סיבות אחרות לא הפגיעה עצמה תראה נכןת זה דבר שלא נעלם ונשאר לכל החיים לפי דעתי (ואני לא רוצה להיכנס לך לסיבות האישיות) חשוב מאוד קשר עם אבא ואין לך מה להתבייש בזה מי שצריך להתבייש זה אדם שאולי הכו אותו בבית וכל מיני סיבות אבל להתעצבן מזה שיש לך אבא נכה? סליחה בן כמה אתה? תתעשת על עצמך ותתחיל לקבל תמציאות אני מניחה שאתה בשלב גיל ההתבגרות או שלא אבל מה שכן אני מציעה לך לעשות זה פשוט לעבוד על עצמך ולקבל תשונה שבמקרה זה הוא אביך לצערי ותתחיל לנסות להתקרב אליו יותר לך אמורים להיות כוחות נפשיים חזקים ואסור לך להשבר ברגע שתראה את אביך בעיין יפה עם הזמן תוכל יותר להתקרב "לחברה הנכה" ולהבין בעצם שאנו בני אדם כמו כולם ועושים הכל למרות נקשיים ןהמגבלויות ולפעמים אנחנו יכולים לתת יותר מהמשוער נ.ב ולגבי אמך איך היא רואה את נכות בעלה? נ.ב וסליחה אולי זה ירגיז אותך מה שכתבתי אני מתנצלת מראש אבל ככתבתי שעל ליבי שיהיה יום טוב אורלי
 

arik972

New member
אתה כותב פה דברים קשים אך אין דרך .

אתה כותב דברים קשים אך אין דרך חזרה . הסתכל קדימה ותפנים את מה שלא היית רוצה שיקרה לך אך קרה . אף פעם לא יודעים מה ילד יום ומה יכול לקרות . להגיד שאתה רוצה שימות זה חבל חפש דרכים אחרות להפיג את המחשבות הללו ממך היות וזה מכניס אותך לדיכאון בנושא . מה שאתם כאחים יכולים היום לעשות זה לחלוק את המטלות שיש לאמא ולעזור יותר . תעזור לאבא לשפר הופעה ואל תשאב למה שהוא משדר היה את החזק ותלחץ עליו בעזרתך לשפר את הופעתו למרות כל מה שהוא סובל . היה חזק תחשוב חיובי תחשוב על עצמך תפנה זמן פנוי עבורך אל תקפוץ לכל גחמה של אבא תזכיר לו שגם לך יש חיים שוב הכל בדרך טובה ללא כעסים . שיהיה לך אחלה יום
 
,תגובתי

כפי שאתה יודע - משםחה לא בוחרים (רק בני זוג), כך הוא המצב, בודאי שכל אחד ממשפחתכם ( וגם אבא) היה רוצה חיים אחרים- אבל זו המציאות, אני בגישה שחבל על האנרגיות שהולכות לכיוון של "אילו אבא ...", אני מאוד מעריכה אותך על הכנות שלך והיכולת לשתף בדבר שלא פשוט לומר אותו ( והאמת גם לא פשוט לקרוא אותו)וזה במת נותן לחשוב עד כמה אנו ההורים הנכים מכבידים על ילדנו- נפשית ופיסית, אני גם מתרשמת מאימך - שנושאת בנטל וחייה לא פשוטים. אולי יש מקום לקצת עזרה מקצועית ואולי- אם אתה בגיל המתאים יש צורך באיוורור מסויים, התרחקות כדי להסתכל על הדברים במבט אחר,אני מאחלת לך המון כח, אם תחשוב על זה בסך הכל יש המון מקרים שאנשים גדלו בלי דמות אב "אמיתי"- שתורם למשפחה,שמפגין רגשות אבהיים (לא חסר הורים מכים, נרקומנים, מזניחים וכו')אז.. אולי יש גם מקרים גרועים יותר דניאלה
 

shirlygn

New member
זה בטח לא רק הנכות

אני מקווה שהבן שלי לא ידבר כמוך בעוד כמה שנים. אני רוצה לשתף אותך בצד השני של המטבע..אני מגדלת את בני מעזרת עובדת זרה מאז שנולד. היום הוא בן 5. אני כל הזמן בחשש שיגדל לי פרזיט בבית, כיוון שיש לו משרתת צמודה, והוא גם מדבר אליה ככה. ביום חופש שלה, אחת לשבוע, וגם בחופשות אחרות שלה, אני עושה כל מאמץ לשתף את בני בכל עבודות בית אפשרויות עבורו, לעזור ברחיצת כלים, להעביר בגדים מהמכונה למייבש, להוציא בגדים מהמייבש, לעשות סלט ביחד...קניות והכל. מאז שהבן שלי גדל קצת, אני בריבים בלתי פוסקים עם העובדת שלי על פינוק היתר שלה, לא נותנת לו לעשות כלום לבד, אלא אם אני תופסת אותה ומעירה לה על זה..אין לי אפשרות לוותר עליה כי אני לא יכולה להחזיק בית לבד..וגם התרגלתי בעצמי לפינוק הזה. אני חושבת שזה נכון וחשוב שילדים יקבלו על עצמם אחריות מגיל קטן במה שהם יכולים ובמינון הנכון..אם יש לך אמא לא נכה, אני בטוחה שהיא דאגה לאזן ולמנוע נטל שאינו מתאים לגיל...השנאה שאתה מבטא כלפי אביך איננה רק הנכות, אני בטוחה בכך..יש משהו במערכת היחסים שלא עבדה שם...גם לי אין קשר עם הורי ועם אמי...והיא לא נכה...לגבי אמך...היא זו שבחרה באביך כבן זוגה...ובטח ידעה למה היא נכנסת... תנסה לבדוק את הקשר עם אביך מעבר לעיניין הנכות ולעבוד על מה שכואב ותקוע בקשר..ואז אולי אפשר גם לנסות לתקן משהו.. אתה יודע...ילדים מאשימים את ההורים שלהם בכל מיני דברים ומכל מיני סיבות...זה "טוב" שיש את מה להאשים ואת מי אבל חשוב להבין מה התקלקל בקשר והאם ניתן לעשות משהו..בהצלחה שירלי
 
האבא הכי טוב שיכול להיות שלך

רציתי לשאול בן כמה אתה? מאוד כאב לי לקרוא שאתה לא תדע מה זה אבא אמיתי? תזכור שזה אבא שלך ואם יהיה לך אבא בריא האם יהיה יותר טוב? האם זה שהוא יהיה שלם בגופו יעשה אותו טוב יותר? תזכור שהחיים שלנו מלאי תהפוכות יום אחד אתה בריא ומחר אתה נכה ואבא שלך לא בחר להיות חולה, הוא אוהב אותך! אל תקשה עליו את החיים!!!
 

ספירלי1

New member
אני בת 15

ב"הוזה הדבר הכי נורא שמישהו יכול לכתוב על אבא שלו.אני לא אשקר, אבל יש נכים שבאמת קשה מאוד להיות בקרבתם , למזלי אני לא אחת מאלו.לא כל הנכיות הם אותו דבר ואתה מוזמן לבקר בקומונה http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?CommunaId=14171 שאני חברה בה כבר תקופה ארוכה. אני בטוחה שלא קל לך, אבל חשבת איך אבא שלך מתמודד עם זה? הוא לא יכול לתפקד כמו הורה רגיל והוא צריך עזרה ובטח גם הוא לא נהנה מהאסתטיקה שלו. זה היה דעתי. אתה יכול להתעלם ממה שכתבתי בטענה של "היא רק בת 15 אבל מה היא מבינה בחיים" אבל אתה תדע יפה מאוד שאני צודקת. שוב, תכנס לקומונה ותראה צד אחר של נכים , שהם נוער ותבין את כל הבעיות שיש לנו כבר מגיל צעיר, והם הרבה יותר קריטיות מ-"קבלתי 55 במבחן" או משו בסגנון. יום טוב
 

orlil23

New member
../images/Emo7.gifהיי ספירילי

מה המצב גם אני מתכתבת באותו פורום ורציתי להגיד לך את מזה צודקת אבל לצערינו יש אנשים שלא יכולים לחוות את מה שאדם נכה שהוא נולד חווה וזה מאוד מצער שבמקום לנסות לקרב אנשים כאלה רק מתרחקים מחוסר אי הוודאות של ואי כאילו אנחנו "חברה רעה" מה שלא נכון ואנחנו יכולים לתת המון לזולת רק שרוב הזולת לא מקבל לצערינו
 
למעלה