טומאת הכהנים
בס"ד כידוע ישנן טומאות שונות והן מסווגות לדרגות טומאה שונות. כל סוג ואו כל דרגת טומאה מגבילה את הטמא לדברים אחרים. כיוון שיש גם דרגות קדושה, הרי שככל שדרגת הטומאה גבוהה יותר המניעה היא לדבר קדוש יותר. כלומר בטומאה בדרגה נמוכה לא ישללו מהטמא דברים שקדושתן גבוהה יותר וכו'. דרגות הטומאה הן: אבי אבות הטומאה= המת עצמו או הכלי שגרם למותו(חרב) אבות הטומאה וישנם מספר סוגים למשל: מצורע, נגע במת, זב, נגע בשרץ מת. ראשון לטומאה שני לוטמאה שלישי לוטמאה רביעי לטומאה מנגד, יש את דרגות הקדושה: מעשר קרבן תרומה. אופן הטהרה מהטומאה גם שונה כמובן; ככל שדרגת הטומאה גבוהה הליך הטהרה ארוך יותר ומורכב. ארוך כי עליו להמתין 7 ימים עד שיוכל להיטהר. מורכב כי עליו חוץ מהטבילה צריך להביא קרבן. ובנוסף וזה נוגע כבר במשנה הראשונה של מסכת ברכות צריך להמתין ביום השביעי לצאת הכוכבים. לסיכום וזו התשובה לשאלתך: אם כי דיני הטומאה שייכים גם למי שאינו כהן, אלא שכיוון שרק לכהן הותר לאכול "תרומה" המשנה נקטה בדוגמא של כהן שנטמא באחד מאבות הטומאה למשל נגע בשרץ מת ואו במת או נעשה מצורע, שבכך הוא נקרא אב הטומאה. הליך הטהרה, כאמור, כולל המתנה שבוע ימים וביום השביעי טובל, ממתין ל"הערב שמש" היינו צאת הכוכבים ולמחרת ביום השמיני מביא קרבן ואז ניטהר לגמרי. כשאני מציין נטהר לגמרי, כוונתי שהליך הטהרה נעשה בשלבים ובכל שלב לאחר שביצע אותו הכהן הוא רשאי לגעת או לאכול סוג מאכל קדוש או טהור אחר. בשלב הראשון הוא רשאי לאכול מעשר שני לאחר שטבל, קרבן ראשי לאחר צאת הכוכבים ותרומה לאחר שיביא ביום השמיני קרבן לטהרתו. ================ מקורות: ויקרא פרק כב א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו, וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יְחַלְּלוּ, אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי--אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי, אֲנִי יְהוָה. ג אֱמֹר אֲלֵהֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-יִקְרַב מִכָּל-זַרְעֲכֶם אֶל-הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לַיהוָה, וְטֻמְאָתוֹ, עָלָיו: וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִלְּפָנַי- -אֲנִי יְהוָה. ד אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן, וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב--בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל, עַד אֲשֶׁר יִטְהָר; וְהַנֹּגֵעַ, בְּכָל-טְמֵא-נֶפֶשׁ, אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר-תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע. ה אוֹ-אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע, בְּכָל-שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא-לוֹ; אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא-לוֹ, לְכֹל טֻמְאָתוֹ. ו נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע-בּוֹ, וְטָמְאָה עַד-הָעָרֶב; וְלֹא יֹאכַל מִן-הַקֳּדָשִׁים, כִּי אִם-רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם. ז וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, וְטָהֵר; וְאַחַר יֹאכַל מִן-הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא. ח נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל, לְטָמְאָה-בָהּ: אֲנִי, יְהוָה. ט וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתִּי, וְלֹא-יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא, וּמֵתוּ בוֹ, כִּי יְחַלְּלֻהוּ: אֲנִי יְהוָה, מְקַדְּשָׁם יבמות ע"ד ע"א: מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר' ישמעאל אמר קרא (ויקרא כב) איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו' אי זהו דבר ששוה בזרעו של אהרן הוי אומר זו תרומה ואימא בחזה ושוק אינה בחוזרת תרומה נמי אינה בחללה חללה לאו זרעו דאהרן היא וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דאיכא הערב שמש אימא עד דמייתי כפרה לא ס"ד דתנא דבי ר' ישמעאל בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר דומיא דטמא נפש מה טמא נפש דלאו בר כפרה הוא הני נמי דלאו בני כפרה נינהו ואימא הני מילי דלאו בר כפרה אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה ותו הא דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרה אוכל בקדשים מנא לן אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב (ויקרא כב) ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב (ויקרא כב) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים רמב"ם ספר זרעים הלכות תרומות פרק ז א כוהן טמא אסור לאכול תרומה, בין טמאה בין טהורה--שנאמר "איש איש מזרע אהרון, והוא צרוע או זב--בקודשים לא יאכל" (ויקרא כב,ד): איזה הוא קודש שאוכלין אותו כל זרע אהרון, זכרים ונקבות--הוי אומר תרומות. אלא שהאוכל תרומה טהורה--חייב מיתה בידי שמיים, ולפיכך לוקה: שנאמר "ושמרו את משמרתי, ולא ישאו עליו חטא" (ויקרא כב,ט). וטמא שאכל תרומה טמאה--אף על פי שהוא בלאו- -אינו לוקה, שהרי אינה קודש. ב אין הטמאים אוכלין בתרומה, עד שיעריבו שמשן וייצאו שלושה כוכבים בינוניים, וזה העת כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה: שנאמר "ובא השמש, וטהר" (ויקרא כב,ז), עד שיטהר הרקיע מן האור; "ואחר יאכל מן הקודשים" (שם). בברכה
