שאלה.

[מאי15]

שאלה.

שאלה.
אני ילדה מחוננת. מאז כיתה ג' כל מה שאני שומעת (מהורים ומורים, אבל הורים בעיקר) זה שאני צריכה להצטיין. שאני צריכה לעשות יותר מאחרים. שיש לי פוטנציאל. שיש לי יכולת ושכל שלהרבה אחרים אין. שציונים של 80-85 זה לא מספיק טוב. שממוצע של 80 בתעודה זה נמוך מדי בשבילי. ודאמט, כמה בלאגן עשו לי כשהחלטתי להפסיק ללמוד אחרי שעות בית ספר בקורסים לילדים מחוננים. ודי נמאס לי מזה, למען האמת. אני יודעת שאני יכולה ללמוד כל היום בבית ולהוציא מאיות. אבל בגלל שאני מעדיפה ללמוד פחות, ולהיות עם ציונים "ממוצעים" (לדברי ההורים, ואני מדברת פה על ציונים שלא נמוכים יותר מ80), הייתי צריכה לעבור לא מעט ויכוחים עם ההורים. ואני שואלת, זה כ"כ מפריע לכם שהילדים שלכם מוציאים ציונים ממוצעים וטוב להם עם זה? (או שאני המחוננת היחידה שאין לה ממש ראש לשבת בבית וללמוד כל היום?)

 

[תיקי א]

נקודת מבט הורית של תיכוניסטית לשעבר

שאלה.
אני ילדה מחוננת. מאז כיתה ג' כל מה שאני שומעת (מהורים ומורים, אבל הורים בעיקר) זה שאני צריכה להצטיין. שאני צריכה לעשות יותר מאחרים. שיש לי פוטנציאל. שיש לי יכולת ושכל שלהרבה אחרים אין. שציונים של 80-85 זה לא מספיק טוב. שממוצע של 80 בתעודה זה נמוך מדי בשבילי. ודאמט, כמה בלאגן עשו לי כשהחלטתי להפסיק ללמוד אחרי שעות בית ספר בקורסים לילדים מחוננים. ודי נמאס לי מזה, למען האמת. אני יודעת שאני יכולה ללמוד כל היום בבית ולהוציא מאיות. אבל בגלל שאני מעדיפה ללמוד פחות, ולהיות עם ציונים "ממוצעים" (לדברי ההורים, ואני מדברת פה על ציונים שלא נמוכים יותר מ80), הייתי צריכה לעבור לא מעט ויכוחים עם ההורים. ואני שואלת, זה כ"כ מפריע לכם שהילדים שלכם מוציאים ציונים ממוצעים וטוב להם עם זה? (או שאני המחוננת היחידה שאין לה ממש ראש לשבת בבית וללמוד כל היום?)

נקודת מבט הורית של תיכוניסטית לשעבר
כל הורה רוצה לראות את ילדו ממצה את הפוטנציאל שלו, אני מבינה את הקושי של הורייך שרואים אותך "מתבזבזת" ומסתפקת בציונים בינוניים (לרמתך) כשאת יכולה כל כך יותר. מצד שני, כהורה חשוב לי שהילד שלי יהיה מאושר. ואם חוגי העשרה וחרשנות אין קץ מאמללת אותך, אז תמנעי מכך. כל עוד את לומדת ומפתחת את עצמך בצורה שנראית לך, פורמלית או לא, זה בסדר. השאלה היא מה המטרה שלך ? אם את מכוונת ללימודים גבוהים, במקצועות בהם דרוש ממוצע גבוהה, את צריכה להיות מודעת לכך שבעתיד תצטרכי להשלים ודרכך תהיה ארוכה יותר (מכינה לשיפור ציונים, לדוגמא). אני רוצה לתת לך דוגמא: אחותי היתה כל התיכון (למעשה כל חייה) תלמידה בינונית ומטה. היא סיימה תיכון עם בגרות חלקית. בסוף הצבא, החליטה ללכת ללמוד בטכניון (כולנו הרמנו גבה), עשתה שנה מכינה, סיימה לימודי ביוכימיה מולקולרית בהצטיינות וכיום מתחילה תואר שני במעבדת מחקר באונ' ת"א. לעומתה אח שלי אותר כמחונן בכיתה ב' והופנה לבית ספר למחוננים בחיפה, מאחר וסירב, המשיך במסגרת רגילה. למרות שלדעת כולם הוא גאון, הוא לא סיים אפילו בגרויות ועד היום לא השלים לימודיו. המסקנה, יש יותר מדרך אחת להגיע למטרה, את צריכה רק להגדיר אותה לעצמך ולהורייך ולהבין את ההשלכות של כל בחירה. בכל מקרה את צריכה לנהל עם ההורים שיחה רצינית, להרגיע אותם ולהראות להם שאת מסוגלת לקחת אחריות על מהלך חייך והמשך דרכך. בהצלחה.

 

[עוד צפורה גנן]

כל הורה רוצה לראות את ילדו ממצה ...

נקודת מבט הורית של תיכוניסטית לשעבר
כל הורה רוצה לראות את ילדו ממצה את הפוטנציאל שלו, אני מבינה את הקושי של הורייך שרואים אותך "מתבזבזת" ומסתפקת בציונים בינוניים (לרמתך) כשאת יכולה כל כך יותר. מצד שני, כהורה חשוב לי שהילד שלי יהיה מאושר. ואם חוגי העשרה וחרשנות אין קץ מאמללת אותך, אז תמנעי מכך. כל עוד את לומדת ומפתחת את עצמך בצורה שנראית לך, פורמלית או לא, זה בסדר. השאלה היא מה המטרה שלך ? אם את מכוונת ללימודים גבוהים, במקצועות בהם דרוש ממוצע גבוהה, את צריכה להיות מודעת לכך שבעתיד תצטרכי להשלים ודרכך תהיה ארוכה יותר (מכינה לשיפור ציונים, לדוגמא). אני רוצה לתת לך דוגמא: אחותי היתה כל התיכון (למעשה כל חייה) תלמידה בינונית ומטה. היא סיימה תיכון עם בגרות חלקית. בסוף הצבא, החליטה ללכת ללמוד בטכניון (כולנו הרמנו גבה), עשתה שנה מכינה, סיימה לימודי ביוכימיה מולקולרית בהצטיינות וכיום מתחילה תואר שני במעבדת מחקר באונ' ת"א. לעומתה אח שלי אותר כמחונן בכיתה ב' והופנה לבית ספר למחוננים בחיפה, מאחר וסירב, המשיך במסגרת רגילה. למרות שלדעת כולם הוא גאון, הוא לא סיים אפילו בגרויות ועד היום לא השלים לימודיו. המסקנה, יש יותר מדרך אחת להגיע למטרה, את צריכה רק להגדיר אותה לעצמך ולהורייך ולהבין את ההשלכות של כל בחירה. בכל מקרה את צריכה לנהל עם ההורים שיחה רצינית, להרגיע אותם ולהראות להם שאת מסוגלת לקחת אחריות על מהלך חייך והמשך דרכך. בהצלחה.

כל הורה רוצה לראות את ילדו ממצה ...
נכון, אבל לא רק את הפוטנציאל השכלי. יש ילד שכל כמה שהוא מוכשר וחכם, יש לו פוטנציאל מדהים בציור. הוא אוהב את זה ונהנה מזה, והוא עשוי להיות צייר בעל שם, או כל מקצוע אחר העובד על הצד הוויזואלי. האם ילד כזה שמעדיף להנות מפוטנציאל אחד שלו לא ממלא את שאיפת ההורים? כל ילדי מוכשרים, והם גם תלמידים די טובים, אבל לי אישית חשוב פי כמה מהצלחה בבי"ס שהם ימצו את הילדות שלהם למצוא מה הוא הדבר הגורם להם הנאה, וימצו את פוטנציאל הלימוד שלהם לאו דווקא בבית ספר, אלא בבחינת העולם הגדול סתם כך.

 

[לי Li]

את לא המחוננת היחידה

שאלה.
אני ילדה מחוננת. מאז כיתה ג' כל מה שאני שומעת (מהורים ומורים, אבל הורים בעיקר) זה שאני צריכה להצטיין. שאני צריכה לעשות יותר מאחרים. שיש לי פוטנציאל. שיש לי יכולת ושכל שלהרבה אחרים אין. שציונים של 80-85 זה לא מספיק טוב. שממוצע של 80 בתעודה זה נמוך מדי בשבילי. ודאמט, כמה בלאגן עשו לי כשהחלטתי להפסיק ללמוד אחרי שעות בית ספר בקורסים לילדים מחוננים. ודי נמאס לי מזה, למען האמת. אני יודעת שאני יכולה ללמוד כל היום בבית ולהוציא מאיות. אבל בגלל שאני מעדיפה ללמוד פחות, ולהיות עם ציונים "ממוצעים" (לדברי ההורים, ואני מדברת פה על ציונים שלא נמוכים יותר מ80), הייתי צריכה לעבור לא מעט ויכוחים עם ההורים. ואני שואלת, זה כ"כ מפריע לכם שהילדים שלכם מוציאים ציונים ממוצעים וטוב להם עם זה? (או שאני המחוננת היחידה שאין לה ממש ראש לשבת בבית וללמוד כל היום?)

את לא המחוננת היחידה
שלימודים הם לא הדבר היחיד שמעסיק אותה (ואני מדברת מניסיון בתור אחת שעברה מבחן פרטי בגן חובה, את המבחן של מכון סלאד בכתה ג ואת המבחן לכתת מחוננים). יש לי שאלה אלייך: את נשמעת ילדה בוגרת שמבינה את המצב בו היא נמצאת, אם כך, למה שלא תשבי ותדברי על כך עם ההורים שלך? אני לא מדברת על צעקות אחוזות טירוף כמו "אתם לא מבינים! לימודים זה לא הכל!!" וכ'ו. אלא ממש שיחה רצינית בה תסבירי את עמדך ותסבירי שלמרות שהם רואים ב-80 ציון ממוצע את מסתפקת בזה. דוגמאות אישיות אני לא יכולה לתת לך שכן אני אף פעם לא הייתי במצב שלך, אני דווקא מהמחוננים שחוששים לא לנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם ואני זוכרת את עצמי כבר בגיל קטן בתור פרפקציוניסטית שלא חשה שההורים "דוחפים" אותה שכן אני מעצמי רציתי להעשיר את עצמי ולדעת יותר (אני לא אומרת שבגיל 4 הבנתי את המושג מחוננות, אני אומרת שתמיד הייתי סקרנית ורציתי לבד ללמוד דברים חדשים ודרשתי מעצמי הרבה). חשוב לי שתנסי לראות את הדברים מנקודת המבט של ההורים שלך, הם מתוסכלים, הם יודעים שאת, הילדה שלהם, טומנת בתוכך כשרון ופוטנציאל שאם הם ינוצלו נכון הם יעזרו לך מאוד בעתיד. אבל, מנגד, את תופסת עמדה אחרת ולימודים לא נמצאים בראש סדר העדיפויות שלך (תקני אותי אם אני טועה שכן אינני מכירה אותך אישית). אולי תנסי לחשוב קצת קדימה. אני לא אומרת שתחרשי כל יום למבחנים, אני אומרת שפשוט לפני מבחן תקחי מחברת ותעייני קצת בחומר, תשנני. תסבירי להורים שלך שלקבל 80 זה לא סוף העולם אבל יחד אם זאת אל תשארי אדישה אם את רואה שהציונים שלך מתחילים לרדת. בקיצור, עצה שלי, קחי את עצמך בידיים. אל תחרשי אבל תשקיעי מעט יותר כך שהציונים שלך יעלו לבד. כשההורים שלך יראו שאת אחראית ולומדת לבד הם יותר ישתכנעו מהעובדה שאת מסוגלת לדאוג לעצמך ויודעת מה את רוצה מעצמך ללא שהם "ידחפו" אותך כל הזמן.

 

[שוקולד תפוז]

תשובה?

שאלה.
אני ילדה מחוננת. מאז כיתה ג' כל מה שאני שומעת (מהורים ומורים, אבל הורים בעיקר) זה שאני צריכה להצטיין. שאני צריכה לעשות יותר מאחרים. שיש לי פוטנציאל. שיש לי יכולת ושכל שלהרבה אחרים אין. שציונים של 80-85 זה לא מספיק טוב. שממוצע של 80 בתעודה זה נמוך מדי בשבילי. ודאמט, כמה בלאגן עשו לי כשהחלטתי להפסיק ללמוד אחרי שעות בית ספר בקורסים לילדים מחוננים. ודי נמאס לי מזה, למען האמת. אני יודעת שאני יכולה ללמוד כל היום בבית ולהוציא מאיות. אבל בגלל שאני מעדיפה ללמוד פחות, ולהיות עם ציונים "ממוצעים" (לדברי ההורים, ואני מדברת פה על ציונים שלא נמוכים יותר מ80), הייתי צריכה לעבור לא מעט ויכוחים עם ההורים. ואני שואלת, זה כ"כ מפריע לכם שהילדים שלכם מוציאים ציונים ממוצעים וטוב להם עם זה? (או שאני המחוננת היחידה שאין לה ממש ראש לשבת בבית וללמוד כל היום?)

תשובה?
אני עשיתי את המבחן למחוננים בכיתה ה' (אחרי ששמעתי על ילדה מהשכבה שעשתה זאת וחשבתי "אם היא למה לא אני?"), ומכיתה ו' בערך אני נמצאת במסגרת כיתת מחוננים. כרגע אני סיימתי יב', ונמצאת השנה בדחיית גיוס כדי לסיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, שהתחלתי בכיתה ט'. בתיכון היו איתי בכיתה לא מעט אנשים, שבאמת למדו והשקיעו ותעודת הבגרות שלהם די משעממת, מלאת מאיות למכביר. אני מאידך אף פעם לא השקעתי יותר מדי - למרבה הצער, מעולם לא היה לי כח לזה - פרט למקרים מסויימים (למשל, כשהציון שלי במתמטיקה עמד על 50 וקיבלתי אזהרה שלא אוכל לגשת לבגרות של שתי יחידות, כשבשלוש יחידות הוצאתי 100, הבהרתי למורה שהחומר משעמם, אבל למענה אני מוכנה להשקיע), אבל סוף טוב הכל טוב, סיימתי בגרות, הממוצע של הוא קצת מעל 90, והכי חשוב - ההורים אף פעם לא לחצו (פרט לאותה תקרית מתמטית קלה). מצד שני, באוניברסיטה אני גם לא משקיעה, ולצערי זה מאוד בולט - ממוצע 78, כשברור לי שאני מסוגלת ליותר (אם רק הייתי משקיעה). ועדיין - ההורים לא לוחצים ומציקים, ולהיפך (בכיתה ז' בערך צעקתי עליהם שהם לא מעודדים אותי למצויינות ולמיצוי יכולות...). אבל לדעתי - ברגע שאת מתעניינת במשהו (כמו שקורה אצלי בקורסים מסויימים), תהיי מוכנה להשקיע. מה שלא מעניין - אני עושה את המינימום, עוברת וזהו. אפשר לחיות עם זה, ולהגיע לאן שאת רוצה. בהצלחה