שאלה :

[נדב פ1]

שאלה :

היות ואין לי ידע רב בעצמי , אני מפנה אליכם גולשי הפורום את השאלה המדוברת בנוגע להגנה עצמית - יצא לי לאחרונה להביט מס' פעמים באינטרנט בטכניקות של ג'ודו , ועל אף היותי הדיוט מוחלט בתחום שמתי לב שהפלות רבות יכולות להסתיים בנקל על הצוואר/מפרקת אך הטכניקה מסתיימת בצורה מעודנת יחסית . בהתאם לזאת תהיתי - האם לפני שהסמוראים או הנינג'ות של יפן יצאו לשדה הקרב , הם דיברו על אומנות לחימה בתור " הגנה עצמית " , או שמא אפשר באמת לטעון שטכניקות רבות מאוד " סורסו " במהלך השנים למתכונת פאסיבית ובלתי אלימה של "הגנה עצמית" , במצב בו כבר לא היה צורך בטכניקות ללוחמה פטאלית אמיתית ולהישרדות ? מלבד הסמוראים והנינג'ות , האם הבוקסרים המורדים של סין , גם הם למדו רק " הגנה עצמית " ? והאם סוכני הK.G.B של ברית המועצות למדו סמבו רק עבור " הגנה עצמית " ? והאם לוחמי יחידות העל של צה"ל מתרגלים קרב מגע רק להגנה עצמית בה יתקפו את בת זוגם בתור לסופר מרקט ? האם אפשר לאמר שטכניקות רבות מאוד עברו סילוף במשך השנים , ולא כולם מיודעים ל מקור ? אני סקרן מאוד בנושא ואין לי ידע , אשמח לתשובות .

 

[עמית פורת המחודש]

אני חושב

שהתשובות הן בגוף השאלה ותיזכר במאמר שלי, הוא מדבר על התאמת אומנויות לחימה לצרכים העכשווים ובה מוכחת הטענה כי הכל ממשיך להתפתח ולהתאים עצמו לרוח התקופה.

 

[נדב פ1]

היי עמית ,

שלום עמית , לא זכור לי מאמר שלך , האם אתה מוכן בבקשה לשלוח לי לינק ? תודה.

 

[עמית פורת המחודש]

הנה

 

[נדב פ1]

יש תקלה בהעלאת גרסת פוטושופ

אין לך גרסא של וורד ?

 

[הבן של קנגה]

חמודי זה גרסת pdf

או בעברית:adobe acrobat . תוריד תוכנה חינמית ותוכל לקרוא את המסמך.

 

[נדב פ1]

כן תודה ,

אך אינני על המחשב שלי כרגע ואני מעדיף שלא להוריד תוכנות ללא אישור . אבל תודה בכל אופן .

 

[Galandor]

הסמוראים היו לוחמים ולא נשים זקנות

(כל הנשים הזקנות לא להעלב הם למדו לחימה כדי להיות לוחמים יעילים שיכולים להרוג, לקחת בשבי ולהביס יריב אפילו מבלי לפגוע בו...(בתקופות מאוחרות יותר, קצת לאחר הקרב בצוגיהרה). באומנויות הלחימה היפניות יש סקשן של הגנה עצמית: תאי-ג'וטסו (טכניקות גוף) ו גושין-ג'וטסו....כי לא רק נשים זקנות נקלעות למצבים מביכים... וכן המון טכניקות סורסו במיוחד כשמדובר בספורט כמו ג'ודו.. בג'וג'יטסו אתה רואה הפלות יותר מסוכנות(וזה לא מסתיים בהתטלה..)

 

[chinabird]

אולי הסירוס קשור להתאמה ספורטיבית?

נראה לי (ואין לי ממש מושג בהיסטוריה של השיטות היפניות, ולמען האמת גם לא בזו של הסיניות) ששינויים כמו זה שאתה מדבר עליו נוגעים לנסיונות סירוס מכוונים, שעניינם למנוע נזק בזירה (כמו האיסור על מכות מרפק או על מכות לפנים בזירות מסוימות ובשיטות מסוימות). הגיוני שההפיכה של שיטות לשיטות הגנה עצמית לא מחייבת שינוי מהותי של הטכניקות, אלא רק דגשים חינוכיים/ערכיים אחרים: "הנה, כך תשבור למישהו את היד, אבל תעשה זאת רק אם הוא תקף אותך ואין לך בררה". אתה יכול להשתמש באותה טכניקה ממש כדי לשבור יד של עובר אורח תמים; הדגש על הגנה עצמית לא אמור לשנות את הטכניקה, רק את נסיבות השימוש בה. עם זאת, מבחינה פיזית השינוי יכול לבוא לידי ביטוי ברצפים של הטכניקות: אתה תיכנס לטכניקה לא כיוזם, אלא כמגיב. קודם בן-הזוג יתקוף - אתה תחסום (כלומר, תגן על עצמך) ורק אז תמשיך לביצוע של שבירת יד, הטלה וכיו"ב.

 

[Tonjin]

חשבתי שכולם יודעים את זה...

כשג'יגורו קאנו המציא את הג'ודו הנקודה הזו בדיוק עמדה כנגד עיניו. הוא בפירוש ישב, שינה ועידן את טכניקות הג'וג'וטסו המסוכנות ואף פסל לחלוטין אחרות כדי ליצור סביבת אימון בטוחה וטכניקות שאפשר לתרגל במהירות וכוח מלאים בלי חשש לפגיעה ביריב.. במקרה של ג'ודו זה נעשה במרוכז ותוך מחשבה מראש ורוב התהליך התרחש תוך-כדי יצירת השיטה, באמנויות אחרות התרחש תהליך דומה אך ספוראדי יותר במהלך השנים או כתוצאה מהפיכתה לשיטה ספורטיבית. כיום ישנם מעט אנשים שמכירים את טכניקות המקור ועוד פחות כאלו שמתרגלים אותן. לא אחדש לאף אחד אם אומר שהאמנויות העתיקות והמסורתיות (קוריו) נעלמות בקצב מעציב.. חוץ מזה, יש לך בלבול קל במושגים. במסגרת א"ל יפניות, לפחות באלו שמסתיימות ב"דו" כשמדברים על "הגנה עצמית" בד"כ מתכוונים לפרקים ו/או קאטות מסויימים בשיטה שאמורים לכסות את הנושא של הגנה עצמית (שאינה בהכרח מה ששיטת בודו מודרנית נותנת עליו את הדגש...). גו-שין פירושו הגנה עצמית, יפני שלא מכיר שיטה מסוימת עשוי למשל לשאול האם היא בודו או גושין ג'וטסו..

 

[amir_aikido]

../images/Emo45.gif לא סירוס אלא התאמה מכוונת

ג'יגורו קאנו, מייסד הג'ודו, כיוון את שיטתו כשיטה לחינוך גופני ולא כשיטה ללחימה. בהתאם, הוא ניצל את הבנתו הנרחבת ומעמיקה של טכניקות הג'ודו לשנות את הטכניקות כך שלא יהיו מסוכנות למקבלן. להזכיר שג'יגורו קאנו נחשב לראשון (למיטב ידיעתי) שהביא חשיבה מערבית לניתוח טכניקות הג'ו-ג'וטסו. במסגרת זו הוא ניסח במפורש את החשיבות של הקוזושי (הוצאה משיווי-משקל) לטכניקה, אלמנט שבתקופתו לא הובן באופן מלא (רצוי לזכור שהוא למד בדמדומי התקופה הסמוראית). ג'יגורו קאנו היה מחנך, וככזה, כיוון את אמנותו לשלב את הטכניקות מהמסורת היפנית עם גישה חינוכית ספורטיבית שהושפעה מהמערב. זהו אלמנט מרכזי בהבנה של הג'ודו כפי שהוא - טכניקות שנלקחו מהקוריו ג'ו-ג'וטסו ושונו על מנת להיות יותר נכונות מכנית, אך גם יותר בטוחות לביצוע. לכן, רוב ההטלות בג'ודו הותאמו להטיל את בן-הזוג על השכמות/גב, ולא להפיל את האוייב על הראש. זו גם הסיבה שטכניקות מסוכנות מוצאות מהקוריקולום של הטכניקות המותרות בתחרות, תופעה שמתקיימת עד היום. רצוי לציין, שהקוריקולום של הג'ודו עצמו, אמור להיות נרחב יותר מסט הטכניקות המותרות בתחרות, ולכלול גם פרקים שנועדו להגנה עצמית. להבנתי המוגבלת בנושא, רוב הפרקים הללו אמורים להלמד במסגרת קאטות, וכוללים לא רק מנופים לשבירה אלא גם אטמי. למרבה הצער, רוב מתאמני הג'ודו היום מכוונים את עצמם רק לכיוון התחרותי שלו, וכלל אינם מודעים לשאר האלמנטים. אמיר

 

[רן גוגיטסו]

נכון, ומוסיף

לא רק שההטלות בג'ודו מכוונות להטיל את היריב על גבו כך ששתי הכתפיים שלו יגעו בקרקע בזמן ההטלה (מה שמוגדר כאיפון, ניצחון), אלא גם שהמתחרים עצמם יודעים איך ליפול נכון בלי להתרסק, ומכוונים את הנפילה שלהם בצורה כזו שיש מעט נזק (לפעמים הם לא עושים כך כדי לא להפסיד את הקרב, ואז הם נוחתים לא נכון ושוברים כתפיים, מרפקים ושאר פציעות שנובעות מבלימות לא נכונות). בהאבקות יוונית רומית למשל אפשר לקרות ששם נפוצות הורדות אחרות לקרקע: צלילות לרגלי היריב למשל או סופלקסים. זה נובע בין השאר מכך שאין שם בגד אותו ניתן לאחוז ולהשתמש בו לשליטה בתנועת היריב. הורדות יותר מסוכנות לקרקע (עם פוטנציאל נזק גדול יותר) אפשר למצוא בשיטות צבאיות או בתרגילי הגנה עצמית בג'ו-ג'יטסו: הורדות דרך סיבוב הראש (פוטנציאל לשבירת מפרקת), הטלות לפנים (לא יודע אם קיים בג'ודו), הורדות בחניקה ועוד. לגבי השאלה המקורית, הסמוראים הלכו לשדה הקרב כדי להילחם, ולכן ההכשרה שלהם כללה הרבה שימוש בכלי נשק, כשהלחימה ביד ריקה היתה משנית. בשלהי התקופה, כשנאסר על החזקת חרב, איבדו הסמוראים את מקור פרנסתם, וראשי בתי הספר החלו לשנות את חומר הלימוד מלימודי ג'ו-ג'יטסו לצרכים צבאיים, ללימודי ג'ו-ג'יטסו כהגנה עצמית לאזרחים. זה עדיין היה יחסית אלים ומסוכן, וזה הבסיס עליו בנה ג'יגורו קאנו את הג'ודו. רן.

 

[Tonjin]

הרחבה קטנה

קאנו בנה את הג'ודו בעיקר על טנשין ריו שהיה הסגנון הראשון שלו ןלאחר שהמורה שלו נפטר (והוא עצמו קיבל מנקיו-קיידן) החל ללמוד קיטו-ריו אצל מורה אחר.. טנשין-ריו הוא סגנון קוריו אופיני המאופיין בעיקר בטכניקות שמסוכן לבצע ביצוע מלא, לכן כל האימון מתבצע בקאטות (זוגיות כמובן), בג'ודו משמרים את הסגנון בצורת הKime no Kata (קאטאת הפוקוס או המיקוד, בתרגום חופשי ואם אינני טועה) הקיטו-ריו מאופיין בהטלות, בטכניקות זורמות יותר ובראנדורי. ממנו שאב קאנו את הרעיונות האלו לשיטה החדשה שלו.. אגב, הקאטה שקאנו החשיב כלב הג'ודו (קושיקי נו קאטה או קיטו-ריו נו קאטה) מקורה בסגנון זה. (קושיקי פירושו "סגנון עתיק) נוסף על כך, כפי שאמיר הזכיר, מופיעה בג'ודו הגושין-נו-קאטה (קאטת ההגנה העצמית) בה מופיעים אטמי לסוגיו, מקל קצר וארוך וכמדומני אפילו אקדח..

 

[Kenshinkan]

סמוראים וטכניקות "הגנה עצמית"

אני לא חושב שהסמוראים חשבו בכלל על הטכניקות שאנחנו מתרגלים בשדה הקרב, וזאת מהסיבה הפשוטה שהם היו עוטים שריון פלדה מלא ונשאו על גופם חרבות ושאר כלי נשק חדים. מי צריך הטלות ג'ודו או בריח קנפו כשיש לו קטאנה ביד? זוהי טעות נפוצה לחשוב שאומנויות הלחימה הן "אומנויות מלחמה" - אומנויות מלחמה לומדים ב- West Point וביסל"ח. בדוג'ו לומדים הגנה עצמית לרחוב האזרחי. בעז

 

[Tonjin]

הסמוראים לא עטו מעולם שריון פלדה

וגם השריון שכן עטו לא היה מלא... והשריון הזה הוא הוא הסיבה שהג'וג'טסו שם דגש על הטלות ובריחים ולא על אטמי.. (נכון שיש חרב ביד, אבל כאתה בשדה הקרב עם מאות יריבים מסביב הטווח נוטה לעיתים להצטמצם..) אמנויות הלחימה והמלחמה היו בהחלט כרוכות יחד בעבר ויותר משיטת קוריו אחת שלבה/משלבת לימודי אסטרטגייה בקוריקולום (Yagyu Shinkage-ryu למשל) ולסיום - בדוג'ו לא בהכרח לומדים "הגנה עצמית לרחוב האזרחי" אלא לפעמים גם סתם אמנות לחימה...

 

[עמית פורת המחודש]

אין דבר כזה סתם

 

[Tonjin]

סתם ולא פירש...

 

[Galandor]

לידיעתך הרבה ביפן עדיין מלמדים

אומנויות מלחמה בדוג'ואים רבים (בעיקר מסיבות מסורתיות.....)

 

[Tonjin]

לידיעתך אין הרבה ביפן שעדיין מלמדים

"אומנויות מלחמה" בדוג'ואים רבים.... ממעל ל700 (או יותר לפי הערכות שונות) סגנונות לפני כ200 שנה המספר של סגנונות קוריו הקיימים עדיין ביפן ירד לסביבות ה100 כיום (או שוב, קצת יותר, אבל אני מניח שהיחס ברור). בחלק גדול מהדוג'ואים מתאמנים 4-5 תלמידים (בחלקם 12, זה גם לא מספיק) ומכיוון שהרבה מהסוקה עברו מזמן את גיל ה80 ואין להם תלמידים שקרובה לשלהם, המצב לא טוב..

 

[Galandor]

כן? אז איך אתה מכנה דוג'ואים

שמלמדים בהם קישה? ויארי-ג'וטסו (של לחימת שדה קרב) ומתאמנים עם שריון (הרבה יפנים מתים על זה.....) אתה חושב שבדוג'ואים של ג'וג'יטסו ביפן לומדים רק ג'וג'יטסו???? אתה תועה.....כתב זה זהב).