תגובה לטור של מיכל "הזוועה חוזרת"
מיכל. מי כמוני מסכימה איתך. מי כמוני חושבת שמה שקורה בצפון קוריאה זה נוראי, מי כמוני? אבל אני גם חלוקה בדעותיי. אני יודעת שמה שקורה זה נוראי ולא צריך לקרות. אבל כמה באמת מדינת ישראל לבדה יכולה לעשות? להתחיל בהמלחמה עם צפון קוריאה? לבד אין הרבה מה לעשות! אני מסכימה איתך שיש מה לעשות, והרבה. אבל מה שיעשה על ידי המדינה, אם יעשה בכלל, או כל מדינה אחרת, צריך להעשות בזהירות יתרה, שמה שייעשה לא יראה כמו כיבוש או התערבות בעניינים פנימיים. אם ישראל או כל מדינה קטנה תתערב במה שקורה בצפון קוריאה - זה יראה ככיבוש או יובן לא נכון. רק מדינה אחת יכולה לעשות את זה בלי לקבל גינויים ולחשוש לכוחה והשפעתה בעולם, וזו ארצות הברית. אבל כמו שנראה לארצות הברית לא כל כך אכפת ממה שקורה שם. ואת זה אני ממש לא מבינה. לארה"ב צריך להיות אכפת מכמה סיבות: 1. ישנן שמועות שבצפון קוריאה מפתחים נשק כימי, גרעיני ואטומי שיכול לסכן את קיומן של הרבה מדינות ולסכן חיי אנשים רבים. 2. בצפון קוריאה שולט משטר דיקטטורי קומוניסטי, וכפי שארה"ב הבטיחה ולא פעם אחת - היא תגרום לכל מדינה לעבור תהליך דמוקרטיזציה אמריקאי ותמגר ככל יכולתה, ויכולתה רבה, את הקומוניזם בעולם. אז איפה ארה"ב עכשיו? כנראה שהאינטרסים שלה בצפון קוריאה לא כאלה חזקים, שכן שם היא לא מתערבת כמו שהתערבה בכל כך הרבה מדינות אחרות עד שהתפרקו מנשקן או עברו תהליך דמוקרטיזציה, או אפילו לא עברו את התהליך - סתם שמרו על האינטרסים הכלכליים של ארה"ב. יש דוגמות רבות להתערבות סתמית שנועדה לשמור על האינטרסים הכלכליים של ארה"ב. כל כך הרבה. רק בשנות החמישים של דרום אמריקה אני יכולה לספור לך יותר מ-10 התערבויות צבאיות אמריקאיות שגרמו רק להרג וסבל, ולא של כוחות צבאיים לוחמים, אלא גם של אזרחים. כמו בגואטמלה של שנות החמישים, בוליביה, קובה. בגוטאמלה ובבוליביה הם הצליחו ובמשך תקופה לאחר ההתערבות של שנות החמישים שלטו רודנים ששמרו על האינטרסים הכלכליים של ארה"ב ואפילו לא היה דמוקרטים. רק בקובה הם נכשלו. בכל אופן, הנקודה שלי היא שלא רק משטרים קומוניסטים (שאגב, רחוקים מלקיים את המרקסיזם של מארקס) רוצחים מליוני אזרחים, גם רודנים בסיוע אמריקאי, וגם סתם אמריקאי שפלשו לארץ כמו ויאטנם, לדוגמה.
