שני פתרונות
במהלך הרפתקת אקזלטד האחרונה (והיחידה) ששיחקתי, היו כמה מקרים בהם דמות אחת ידעה משהו אחד, ודמות אחרת ידעה משהו אחר. המקרים האלה טופלו בצורה שונה בהתאם לסיטואציה. בתחילת המשחק, לכל אחת מהדמויות היה חלום, שהשפיע בצורה כזו או אחרת על המשך ההרפתקה. את החלום הזה סיפר לנו המנחה בשקט, בצד, כדי שרק אנחנו נדע; והרי זה הגיוני - שרק הדמות עצמה תדע מה חלמה. לא היתה תחושה של "סודות בלגנים" בגלל שזה היה קצר, מתוזמן היטב ולא מעיק. במקרה אחר, הדמויות שלנו הלכו במערה חשוכה וניסו לנווט. מה שהם לא ידעו הוא שרוח השוכנת במערה משחקת להם בראש וגורמת לחוש הכיוון שלהם לעשות שתי סלטות באויר ולנחות על הראש: כאשר דמות אחת חשבה שהיא הולכת ימינה, השניה היתה משוכנעת שהכיוון הוא דוקא שמאל. במקרה כזה היה מייגע ונוראי אם בכל פניה היה המנחה לוקח את השחקנים הצידה ואומר להם מה הדמויות שלהם חושבות, אז הוא תאר הכל בפני כולם, אבל בצורה מאוד תוך-משחקית ומשכנעת. לא "מיצי, הדמות שלך חושבת שאתם פונים שמאלה, ושפיצי, הדמות שלך חושבת שאתם פונים ימינה", אלא פניה אישית לכל אחד מהשחקנים, ממש כאילו היה מדבר איתם בצד. ככה היה לנו מאוד קל להאמין שמה שהוא אמר לכל אחד מאתנו הוא האמת המוחלטת ולשחק את הדמות בהתאם. בקיצור, חשוב לשים לב מתי הסודות האלה יעיקו, ומתי הם דוקא יתנו את ה-edge במתח ובאוירה. סוד גדול מדי עדיף לספר בצד; סודות קטנים שלא ממש משפיעים על ההרפתקה לכאן ולכאן אפשר לזרוק על השולחן ולתת לשחקנים להתמודד איתם. סמוך עליהם =)
