שאלה

[yurika]

שאלה

אני אחות שכולה. אחי נהרג בתאונת דרכים במהלך שירותו הצבאי לכן אני שייכת למשרד הבטחון. אבא שלי כבר הרבה זמן במצב קטסטרופלי. הוא לא ממש חי. הוא לא רוצה לחיות. הוא לא אומר את זה אבל רואים עליו את זה. כל הזמן נוסע לחו"ל. בורח. ואמא שלי כבר לא יודעת מה לעשות. הפסיכולוגית אמרה לו שהוא צריך תרופות אבל הוא לא מוכן לשמוע. אין לו עניין פשוט בכלום. ולראות אותו עם הפרצוף המרוקן מהבעה זה הדבר הכי מזעזע. העובדת הסוציאלית שלנו מזעזעת.לא איכפת לה בכלל. בנוסף, אני הלכתי לקבוצת תמיכה לפני שנה וחצי, בגלל שבקשתי ממנה, ואמרתי לה שאני רוצה שגם אחי יילך, ועברו מאז שנתיים ונפתחו מאז הרבה קבוצות אחים שכולים של משרד הבטחון ולא הציעו לו בכלל. אני לא מבינה את זה. המשפחה שלי שקטה ולא מבקשת שום דבר, אבל היא ממש מ ת פ ר ק ת. אני עזבתי את הבית לא מזמן ואחי בחו"ל, וכמובן אף אחד לא ממש מתקשר עם אף אחד. (לפני המוות של אחי, אני ואחי השני היינו ממש חברים טובים והיום ממש לא). אם למישהו יש רעיון איך להתמודד עם אבא שבכלל לא שומע מה שאת אומרת. הוא לא ממש איתנו. יש לו תחושה שאף אחד לא זקוק לו. הוא סתם נמצא בעולם הזה. אין לו מטרות יותר. מצטערת אם ביאסתי אתכם. אבל אני אובדת עצות ואין לי עם מי להתייעץ איך לגרום לו עניין במשהו (כמובן, חוץ מהתשובה הידועה של "תעשי לו נכד", כי את זה שמעתי מספיק. אני יודעת שזה מאוד משמח אבל זה לא מה שצריך להוביל אותי.

 

[solitaryshell]

../images/Emo7.gif לצערי אין לי פתרון

ניסית לומר לשניהם איך את מרגישה? לאחיך שאת מתעגעת לקשר החזק שהיה בניכם, ולאבא שלך שכן זקוקים לו, שאת זקוקה לו, שאמא שלך ואחיך זקוקים לו? למרות שאני מתארת לעצמי שאם הייתי בסיטואציה שלך לא הייתי רוצה "להכביד" עליו יותר, ולכן לא הייתי אומרת לו, ממה שקראתי, אבא שלך צריך לדעת שעוד זקוקים לו, שמישהו צריך אותו, ושזה לא הוגן כלפי שאר בני המשפחה שהוא מוותר. לצערי הרב אני לא יכולה לעזור לך, ואת צודקת, נכד לא צריך להיות הפתרון, וגם לא מגיע לילד העתידי שלך לסחוב נטל כזה על הכתפיים שלו, הוא צריך לבוא מאהבה ורצון שלך ושל בן זוגך... אני מקווה שתמצאו פתרון.

 

[ד י ק ל ה היחידה]

היי..

לצערי כשיש אבדן במשפחה יש 2 אופציות.. או שמתלכדים או שמתפרקים הפחד הכי גדול שלי היה שהמשפחה שלי תתפרק.. בכל מקרה, גם אצלנו אבא שלי הוא זה שלקח את המקרה הכי קשה כלומר התמודד עם זה בדרך הכי לא בריאה ונכנס לדכאון ועצבות שניתקו אותו מהסביבה. אני אישית לא יכולתי לסבול את זה ופחדתי נורא ומה שעשיתי זה כתבתי מכתב, ממש מכתב מרגש, מכל הלב עלל זה שלכולנו קשה עם האבדן וכמה שחשוב שהוא יהיה חזק בשבילנו ושהכאב שלו מובן ועוד.. לדעתי זה עזר, כי בשיחה יותר קשה להפתח ושוכחים דברים שבמכתב תמיד אפשר להוסיף. חוץ מזה את המכתב הוא יוכל לקרוא כמה פעמים ומשהו בטח יזוז שם.. בכל מקרה שווה לנסות. משתתפת בצערך ומאחלת טוב לך ולמשפחתך

 

[yurika]

תודה על האכפתיות וההזדהות

אני אנסה להגיד לו שהוא חשוב לנו. אולי באמת אנחנו לא אומרים לו. אולי מכתב. תודה על ההצעות.

 

[ד י ק ל ה היחידה]

להיות חשוב זה צורך קיומי..

כל אדם רוצה לדעת שזקוקים לו, שהוא חשוב ורצוי אבא שלך נמצא במצב שמישהו שהיה זקוק לו נעלם. והוא לא יכל לעזור לו.. זה מצב קשה להורה, לפחות אצלי בבית תדאגו להראות לו כמה שהוא רצוי ואהוב ושאתם תלויים בו איכשהו לדעתי זה ישפר את מצבו.. בהצלחה רבה לכם!

 

[solitaryshell]

בהצלחה../images/Emo13.gif

 

[רוני 0 1]

לפתוח את הדברים

אני מצטרפת לרעיון שלכתוב מכתב או לשוחח על הדברים זה ממש שווה ניסיון או אפילו יותר מנסיון אחד גם עם אביך אבל גם עם אחיך. לצערנו כשמאבדים אח מאבדים עוד הרבה דברים, אחד הדברים זה התא המשפחתי היציב והטוב, שבחלק מהמשפחות הוא נאבד. דברים לא יהיו כמו פעם והמצב כרגע בהחלט קשה אבל זה לא סופי שהוא יישאר ככה, יש בין שחור ללבן אפור ואני מאחלת לך שתגיעו לחלק הזה שיהיה יותר טוב, פחות גרוע...

 

[ari07]

תשובתי לשאלתך

אני רוצה לספר לך סיפור דומה : אחי נהרג בצבא לפני 10 שנים. אין לי יותר אחים ואחיות. מאז הפכה אימי לשבר כלי ואבי שרצה לברוח מהמציאות לקח את אימי וטס איתה לחו"ל די הרבה. הוא טיפל בה במסירות רבה, אך לאט לאט התחלתי להבין שמי שבעצם החלש זה הוא ולא היא. הוא חלה במחלת הסכרת ונהפך לאדם חולה מאד. בדיעבד רק בזמן האחרון נודע לי עד כמה היה חולה. אבי נפטר במהלך טיול בהודו לפני כשנה ורק עכשיו אני מתחילה לגלות פרטים על מחלה נוספת שהייתה לו וכנראה שהוא ידע עליה והסתיר, מחלה קשה ללא מרפא :שחמת הכבד. אני ואימי סמכנו עליו ולא תיארנו לעצמנו מהי חומרת מצבו. עצתי לך תשימו לב לכל פרט ופרט תיקחי אותו לרופא בכוח תיקני לו את התרופות שהוא צריך ואל תזניחי, תתעקשי, אם תסמכי עליו תגיעי למצב שבו אני נמצאת עכשיו.אין להם חשק לחיות.לאבא שלי לא היה אכפת אם הוא יחיה או ימות. ודרך אגב גם נכדים זה לא עוזר לאבי היו 2 (שני ילדיי). תשימי לב לבדיקות של אביך ותלכי לרופא שלו לשאול למצבו.

 

[solitaryshell]

אני מבינה לליבך

אך יש לזכור שלאבא יש גם זכות לחיים ולפרטיות שלו, וכמו שאף אחד מאיתנו לא היה שמח עם היו חונקים אותו, אפילו בכדי להגן עליו, גם הוא לא ישמח עם יתחילו לבדוק עם הרופא שלו מה מצבו. בנוסף לכך לרופא אסור לתת פרטים על חולה שלו, לא משנה מה הקירבה. אני עדיין מציעה לנסות להגיע אליו בשיחה או מכתב כפי שהציעה דיקלה. אני יכולה להעיד על עצמי, שאם היו לוחצים עלי, או חונקים אותי, לא משנה מה הסיבה, הייתי רוצה לברוח, וזה בטח לא היה עוזר לי.

 

[yurika]

וואו. אני משתתפת בצערך. זה ממש עצוב

לשמוע את זה.אני ממש שמחה ומודה לך שאת משתפת אותי. אבל מה באמת אפשר לעשות. במיוחד אם האדם לא שומע בכלל? יום שישי הזמנתי את אבי ואמי לארוחת ערב. היה ממש טוב ונראה שהם ממש נהנים, וביום שבת בבוקר אמי התקשרה להגיד שהיה ממש כיף. היום התקשרתי לשאול מה נשמע והיא ספרה לי שאבי נסע שוב לחו"ל. לבד. יש איזה כפר באיזה מקום בצפון תאילנד שהוא רוצה לגור שם. זו הפנטזיה שלו. לעזוב הכל עם אמי ולנסוע לשם. היא לא רוצה ולא יכולה לנסוע. יש לה עבודה והיא גם לומדת. גם לו יש עבודה, אבל כנראה שעושים לו הרבה הנחות בעבודה בגלל מה שהוא עבר. אני מרגישה עכשיו, בעיקר אחרי מה שכתבת שלא השקעתי מספיק בהם. יש לי חבר שבעה חודשים ואני גרה איתו, ואולי הייתי שקועה בחיים שלי יותר מדי ולא התיחסתי אליהם מספיק. אבי אמר לאמי שהוא לא יעשה אף פעם משהו שיפגע בה, אבל אכפת לו רק ממנה, מאיתנו לא. הוא חושב שלא אכפת לנו ממנו בכלל. שיש לנו את החיים שלו ואנחנו שמים פס עליו, משהו כזה. וזה ממש לא נכון בקיצור, אחי נמצא בהודו, כדאי לספר לו על מה שקורה לאבי, כי לא רציתי להרוס לו, גם הוא ממש מסכן, אבל אולי כבר אין ברירה?

 

[einat המקורית]

אני הייתי מספרת לו

 

[ד י ק ל ה היחידה]

ממש ממש לא!

אני לא חושבת שכדאי לספר לאחיך מה הוא יכול לעשות שאת לא עשית? למה להרוס לו טיול ומצברוח...? לדעתי חבל תנסי קודם לעשות משהו לבד אם ממש אין ברירה את יכולה להזעיק אותו וגם אז אני לא יודעת ם יש בכך תועלת..

 

[solitaryshell]

אני מסכימה עם דיקלה../images/Emo70.gif

אין סיבה להרוס לאחיך את הטיול, מרבית הסיכויים שזה לא יעזור, ומה שאתם יכולים לעשות ביחד, את גם יכולה לעשות לבד. אני כן חושבת שבלי שום קשר, את צריכה לדבר עם אחיך לגבי הקשר שלכם, לומר לו שאת מתגעגעת לקירבה שהייתה ביניכם בעבר. לגבי אבא שלך, לפי מה שאני קוראת פה אין לך סיבה להרגיש אשמה. קשה לי להאמין שאת הזנחת את ההורים שלך, מכיוון שניתן לראות בברור כמה אכפת לך. כמו כן אני קראתי את מה שכתבה אריאלה, והיה לי קשה לקרוא, אך אני לא חושבת שאת צריכה להשליך את החוויה הקשה שלה עם אביה על עצמך, לפי מה שכתבת לאביך כן יש חלום - "יש איזה כפר באיזה מקום בצפון תאילנד שהוא רוצה לגור שם. זו הפנטזיה שלו. לעזוב הכל עם אמי ולנסוע לשם", וזה מעיד על איזשהו רצון לחיות. הוא בורח משום שקשה לו עם האובדן, וזאת הדרך שלו להתמודד. הוא צריך טיפול כלשהו, אבל מי יודע, אולי תיאלנד זה בדיוק מה שהוא צריך. תמשיכי לדאוג לעצמך, זה חשוב, הזוגיות שלך חשובה, החיים שלך חשובים... ותזכרי שאם לא תדאגי לחיים שלך לא תוכלי לעזור להורים שלך, משום שלא יהיו לך כוחות נפשיים לשם כך, אל תשימי את עצמך אחרונה!!!

 

[אני שירת]

היי גם אני

נכנסתי לפורום היום פעם ראשונה, כי המצב של אימי החמיר עד כדי סכנת חיים. אין כרגע עצות. הלוואי ומישהו היה נותן לי הוראות מה לעשות. אני אפילו לא מסוגלת לקרוא את השרשור עד הסוף. בינתיים יכולה להציע לך רק הזדהות.