כמה תיקונים להבלים של פינקלשטיין...
ראשית, במאמר מופיעה הטענה שדוד ושלמה לא הוזכרו בשום מסמך מצרי או מסופוטמי. ושנית, הפרופסור הנכבד טוען שממלכת יהודה התארגנה רק לאחר נפילת ממלכת ישראל (ואז אז היתה סרח עודף חסר חשיבות איזורית). אני לא יודע האם הארמים נחשבים ל"מסופוטמים" לעניין זה, אבל אני חושד שפרופ. פינקלשטיין הנכבד מאוד מאוד "שכח" את כתובת תל דן. למי ששכח, מדובר על כתובת ארמית מאמצע המאה ה-9 לפנה"ס העוסקת במלחמות עם ממלכת ישראל בתקופת בית אחאב. הנה הטקסט של הכתובת
בתעתיק לעברית מודרנית ולאנגלית. בשורה 9 מוזכר בו במפורש "בית דוד". יותר מכך, מלך ארם מתפאר בהריגת מלך יהודה במקביל להריגת מלך ישראל. (הוא לוקח לעצמו השגים שהמקרא מייחס ליהוא, אבל זה סיפור אחר.) מסקנה: א. מלך ארם מודע לקיומו של דוד ולשושלתו. ב. ממלכת יהודה מספיק חשובה עבור הארמים כדי שמלך ארם יזכיר אותה בנשימה אחת עם נצחונותיו על ממלכת ישראל. ולא רק שהארמים מעידים בעקיפין על קיומו של דוד ועל חשיבותה של ממלכת יהודה לפחות ברמה של השכנים הקרובים. גם שלמנאסר השלישי האשורי מואיל ברוב טובו לרמוז בעקיפין על חשיבותה של יהודה. במונוליט מ- Kurkh מתאר שלמנאסר את הסד"כ של בעלי הברית נגדו בקרב קרקר (853 לפנה"ס). אחד מבעלי הברית החשובים היה "אחאב הישראלי", ואילו בעל ברית אחר היה "גינדיבו הערבי". יהודה אינה מוזכרת במפורש, ולכאורה ניתן לטעון שזה מוכיח על אי חשיבותה. אלא שבדיקת הגיאוגרפיה של בעלי הברית מצביעה על כך שהערבים (שאותם ייצג גינדיבו) ישבו כנראה בקצה הצפון-מערבי של חצי האי ערב. קצת תמוה ששבטים היושבים במיקום כה מרוחק מאיזור ההתפשטות האשורי ייכנסו מיוזמתם לברית, ויש מקום לחשוד שהם למעשה וסאלים של מישהו אחר השייך לברית. מרחקם מממלכת ישראל מוציא מכלל חשבון את כפיפותם לאחאב, והגורם ההגיוני ביותר הוא ממלכת יהודה. ואכן, בדיוק במקביל להופעה הראשונה של ה"ערבים" כיישות מדינית בימי אחאב באסטלה של שלמנאסר, מופיעים אותם ערבים לראשונה במקרא בימי יהושפט מלך יהודה (המקביל בזמנו לאחאב). וכך נאמר בספר דברי הימים: "ומן פלשתים מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא. גם הערביאים מביאים לו צאן, אילים שבעת אלפים ושבע מאות, ותיישים שבעת אלפים ושבע מאות". (דבה"י ב´, י"ז, י"א). כלומר: המקרא טוען שהערבים היו אז וסאלים של ממלכת יהודה. והתיאור הזה מתאים בדיוק בזמן ובמקום להסבר של הופעת הערבים בברית נגד שלמנאסר השלישי. לסיכום: במחצית המאה ה-9 לפנה"ס החשיבו הארמים את ממלכת יהודה ("בית דוד") מספיק כדי להתפאר בהריגת מלך יהודה, ובאותה תקופה השתתפו הערבים בקרב קרקר בנסיבות שהסבר סביר להן הוא שהם היו ואסלים של ממלכת יהודה. בד"כ נהוג להניח שמדינה שהיו לה וסאלים ושהשכנים מתפארים בהריגת מלכה היתה כנראה מספיק חשובה. אבל כמובן שזה לא אמור להפריע לפרופ. פינקלשטיין לטעון שעד נפילת ממלכת ישראל (130 שנה אחרי קרב קרקר) ממלכת יהודה היתה לא יותר מאשר שלטון מקומי של כנופיית שודדים.
